צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

4Play

הסטיה הנפוצה ביותר בכלוב היא הגרפומניה - אז למה לא לזרום עם העדר?
Unleashing the Incomprehensible on the Unsuspecting
A Blog Less Ordinary (או לפחות משתדל להיות)
לפני 13 דקות. 26 באוק׳ 2021, 12:33

פעם, לפני more years than I care to remember, נרשמתי לאתר הבדס"מ/פטיש המפורסם ההוא.

חוץ מישראלית אחת שתיקנה לי טעות באנגלית, לא "יצא לי משהו מזה". אחרי זמן קצר יצאתי משם לבלי שוב.

בדבר אחד אני נזכר מדי פעם, however. מישהי מכאן (אני יודע) שכאן היא בצד אחד של השוט ושם דווקא בצד השני.

אין כל פסול בלהיות "מתחלפת", באופן מוצהר או לא, אבל שזה יהיה תלוי בשפה ובאתר שאתה פועל בהם, זה כבר מעניין. 

קוריוז, או אנקדוטה, בלי פואנטה.

לפני 54 דקות. 26 באוק׳ 2021, 11:52

מסקרן אותי לדעת אם אי פעם מישהו שפרסם שהוא בבית קפה, או בחיפה, או בבית קפה בחיפה, קיבל מיד אדומה שרק יגיד איפה ועוד 5 דקות היא שם.

נניח שאני עומד להגיע בשעה מסוימת היום בצהריים לבר סלטים ולהמתין בעוד שעובדים עייפים מעמיסים לתוך כלי חד פעמי ירקות עייפים עוד יותר, האם תשבי מולי, נשוחח בנעימים ותצפי בי מלכלך את חולצתי בטחינה הניגרת על סנטרי?

לא מסקרן?

לפני שעתיים. 26 באוק׳ 2021, 10:46

לעתים אני נסחף באווירת ה-gloom & doom שיש בחלק מהפוסטים השוטפים אותנו כזרזיף טורדני של גשם בקיץ אנגלי, ומוסיף כהנה וכהנה משלי בפוסטים דכאוניים.

אבל גם זה רק חלק מהפסאדה שלי, לא בדוי אבל גם לא משקף בהכרח.

בתכל'ס, ביום-יום, אני טיפוס שטוב לו בחייו, מסביר פנים לבריות גם אם הם לא מבינים, ומשעשע חלק מהם.

הציפורים מצייצות כנראה בחוץ מבעד לצפירות המכוניות, ואם אסתכל ממש רחוק אראה שהפס הכחול הרחוק מבעד למגדלי הדירות והמשרדים הוא למעשה הים.

כך שסך הכל החיים יפים.

אז אני צריך ללמוד להקליל.

אולי לא פוסטים בסגנון "הנה עוד מעט אני הולך לאכול סביח", אבל בכל זאת.

https://www.youtube.com/watch?v=EIpWb23NrpY

 

 

 

לפני שעתיים. 26 באוק׳ 2021, 10:02

(אין תמונה, "תושמד", jpg או jpeg או איך שזה נקרא, והייתם צריכים לדעת את זה כי אין מנוי זהב, אז בכל אופן כל מי שקיוו לראות משהו חוץ מטקסט ולינק - אפשר להפסיק לקרוא כאן.)

דיווח מסדנאות הכתיבה והיזע.

עוד יום ולילה מפרכים עברו על כוחותינו החלשים, והנה הפציע שחר של יום חדש.

יש כאלה שאם היית מצמיד מונה עם פעמון לכל name-dropping שהם כותבים בפוסט, היית צריך לשבת עם אזניות כדי לעמעם את הדינדון הבלתי פוסק.

כן, אתם שולטים (...) במוסיקה, אמנות, פילוסופיה, ספרות, קולנוע (אבל איכותי. מנגורנו-קראבך), אבל השפע הזה שמור לבעליו לרעתו ברגע שנוצר גודש.

גם אני חוטא בכך, שלא תבינו אותי לא נכון. אין צורך לשלוף את הסיכות כדי לפוצץ את הבלון הנפוח מלא באוויר החם והמעופש של עצמו שהוא "האני הכותב" שלי. 

אני, כמו כולם, רוצה להפגין את רוחב ועומק ידיעותיי בכל תחום של החיים, לא דווקא על מנת למשוך אלי דבורים כדי להשביע את עצמי ואותן נחת גופנית ונפשית, סתם כך.

עיסוי לאגו, עונג אינטלקטואלי, you name it, נעימים לא פחות מליטוף מרפרף שהולך ומתחזק באיבריך המוצנעים, עד לקישוי האיבר ושפיכה בזרם אדירים לחלל האוויר.

וכמי שמכיר ויודע את ועל עצמי, אני רגיש לכך ומזהה זאת גם אצל אחרים. מדכא דחף לכתוב לכולם/ן, לכולן בעצם, למעטות אם לומר את האמת, משהו בסגנון של:

!I saw what you did there   

.I see you, girl

ולא רק רואה לך.

מבחין אולי לא בהכל, אבל ברפרנס לספר, למשל.

ואם הוא עוסק בכתיבה ולכן יש לכך רובד נוסף, אז בכלל.

יש דברים ש"עוברים לי מעל הראש", או ליד העין והאוזן.

תמיד יהיו, אבל אני קולט לא רע. גם הפליטה, אגב. חחח.

מקווה שיש גם אחרים שרואים, שמים לב, שלבם יוצא.

זה חשוב לדעת את זה, שאתה לא יורה לתוך הערפל.

אני יודע, כי לי זה חשוב, ואני כמו כולם. אני רוצה שיראו אותי, או את מה שאני רוצה להציג להם. איזו הכרה בקיומי ובערכי שרק "האחר" יכול להעניק.

אבל יותר מכל אני מקווה שאנשים רואים את עצמם כמו שהם ולא כמו במראה מעוותת או בשיבוש ראיה עצמי.

ואני רוצה לומר להם את זה.

אבל אני לא אומר.

https://www.youtube.com/watch?v=f1LB-9FckzA

 

לפני 13 שעות. 25 באוק׳ 2021, 23:30

במהלך שנותי בוירטואליה נתקלתי גם אני בתופעת המתחזים.

התמימות נעקרה ממני באכזריות בשלב די מוקדם, ואני נושב בצוננים ever since.

למזלי, לא נגרם לי אז ומאז נזק של ממש בחיים.

אבל לקרוא על התעללות פסיכופטית שדחפה להתאבדות זה נורא. חולני, מרסק. פשוט זוועתי.

כל כך הרבה רוע יש בעולם, וגם כאן, כמיקרוקוסמוס, יש לו נציגות.

תהיו טובים, אנשים כותבים.

אין לי אלא להסכים עימם.

ולהביט לתוך עצמי.

יש בי רשעות. לפעמים אטימות על גבול האכזריות.

אבל לא רוע. בוודאי שלא מכוון. לא כמטרה, לא כשאיפה להרע.

מי שדבר כזה "לא בא לה טוב", שתחפש elsewhere. יש כאן אנשים מכל הסוגים והמינים.

ובמיוחד כאן, מקובל לחשוב ש"הרע זוכה בבחורה".

שהמחשבה על האדון הרשע והאכזר בהכרח ממיסה את לב השפחה הענוגה.

יש בזה אולי גרעין של אמת, אבל הוא עטוף באלפי קלישאות.

כי אני מאמין שבסוף בסוף, המטרה היא שיהיה לשני הצדדים טוב. חייבת להיות חיוביות. Fun. אם יש דרך חתחתים בדרך אל היעד, צריכה להתלוות לכך גם איזו הנאה. התרגשות שמביאה התעלות.

מזוכיזם הוא לא שאיפה לחרב לעצמך את החיים או שמישהו יעשה לך את זה. לא להתבלבל.

ואין ספק שמקרים קיצוניים דורשים טיפול מקצועי.

אבל רוב מי שנמצא במרכז הסקאלה - תיזהרו לא להתדרדר לשוליים. יהיו מי שישמחו לתת לכם דחיפה ולשמוח לאידכם. תתרחקו מהם.

אני שומע באזני רוחי את פרדי מרקיורי שר:

".All you people, keep yourselves alive"

 

 

 

 

לפני 15 שעות. 25 באוק׳ 2021, 21:01

מחזה חדש המביא את סיפור עלילותיו הלא קיימות של איבר מין רופס, שנכתב בהשראת תשדיר פרסומת ובו זמריר קליט.

לפני 17 שעות. 25 באוק׳ 2021, 18:54

המלאכית החטובה הזאת, שבשעה שאני החלקתי בסקטים על טבעותיו של שבתאי עדיין ינקה משדיה שכבר אז היו דשנים עד מאוד של אמה, ישנה עכשיו שנת ישרות ותמימות.

קיבתה מלאה בזרע שלי, וגם בסושי שהזמנתי. אפשר לחשוב שנולדה בקיוטו ולא בקריית עקרון אבל לבריאות שיהיה לה. בקידוש אצל ההורים שלה אין כאלה מטעמים.

לא מכבר חזרתי מהשירותים. אני רץ לשם די הרבה, אבל עם הויאגרה הזאת יש - איך לומר? - קושי מסוים בעת הטלת השתן, אז לוקח לי די הרבה זמן לסיים שם את ענייני.

אני אוהב את השעות השקטות  האלה, השעות הקטנות של הלילה. אפשר להתרכז בכתיבה ולהעלות למען הדורות הבאים את הנסיון שצברתי בימי חלדי. וגם קשה לי להירדם.

כן, קשה, קשה. קשה לראות מה היא מוצאת בי, אני שכאשר עשיתי את המיליון הראשון בחו"ל אבא שלה עוד אמר: "מאמא, מין הדא?" בפאתי מקנס, אבל עובדה, הנה אנו יחד.

אם כי לאחרונה אני רואה סימני מתיחות בין אמא שלה לבינה. הן רבות עלי, אני משוכנע. המשטמה העזה שאמא שלה מביימת כלפי היא סובלימציה של תאווה שקשה לה לרסן.

כל ההסתודדויות הללו שלהן במטבח הקטן של דירת השיכון של ההורים שלה הן לבטח מאבק על מי מהן תזכה בלבי, גופי וחסדיי. לאמא יש יתרון של נסיון, לא אכחיש זאת.

הרי אין להן סיבה לחשוק בממוני. אבל ליתר בטחון לא מזיק שלא סיפרתי להן שבית המידות שלי, חשבון הבנק ותכולת הכספת מאחורי ציור הילד הבוכה שייכים לילדיי, הכל בצוואה חתומה השמורה אצל הנוטריון שלי ד"ר פלוגר.

ג'נטלמן שכמוני, אני מקפיד גם לפנק את האמא מדי ביקור שלנו אצלם בזר פרחים ממיטב הקולקציה של הטרמפיאדה בצומת בילו. לאבא אני מביא ברנדי 777, לפעמים שיוואס. 

אגב האבא הזה שלה, המובטל בטיטו פוגש את תיאוריית ההגמוניה בפינת הגרפיטי "סבתא שלו הורישה לו את הדירה ממול, סבתא שלי תוריש לי מעמול" שראיתי מרוסס על קיר מסריח משתן בדרום תל אביב. מספר לי כל פעם מחדש איך התריסים החשמליים הרגו את הביקוש לסרטים האלה שהיו מושכים תריסים רגילים למעלה ולמטה. אפס. לוזר עלוב.

הפטריארך האזיאטי הזה מעמיד פני שמרן קנאי שחרד לתומתה האבודה של בתו, שלבטח נקברה כבר בארגז החול בגן הילדים, אבל בסתר לבו אני יודע שהוא מקנא בי.

מי לא היה מקנא בי, רב-שגל שמאחוריו שרועה מפרפרת באורגזמה שורה של נשים, החל בהלגה שומרת מחנה הריכוז לשעבר בה נקמתי בגרמניה בשם העם היהודי, עבור באימוג'ן נהגת הג'יפ של גנרל אלנבי שבדקתי לה שמן גיר במערת הנטיפים, ועוד רבות נוספות - ואף אחת לא התלוננה מעולם על אורכו של אברי או שהוא דק מדי. הו לא, אף לא אחת!

אני מוזג לי עוד כוסית מהטיפה המרה, אחרי שהטעמתי את זאת שלצדי, שכשהתאוששתי מניתוח החלפת האגן שלי עוד החליפו לה חיתולים, ממטר טיפותי הסרוחות.

היא גם שותה בצמא את סיפוריי, איך שתלנו אקליפטוסים והדברנו את יתוש האנופלס, ובסופי שבוע נסענו בדיליז'אנס לרבת עמון כדי לבלות אצל זונות סעודיות מוכות זיבה שכבר החלמתי ממנה מאז, תודה לאל, כמעט לחלוטין ולא נשארו הרבה סימנים.

זמן לסיים. היא נוחרת קלות. צליל חמוד כזה, כמו חזרזיר. שדיה הקטנים עולים ויורדים, ואני הולך לכסות אותה ולהתכרבל לצידה, כשחום גופה יימסך בעצמותיי.

אילו רק הייתי יכול להתכסות בשדיה העצומים של האמא שלה מצד שני, הייתי המאושר באדם.

שחומים כאלה, עם ורידים כחולים ופטמות כהות שאפשר לינוק מהן בזמן שהשינה ממאנת לבוא אלי ועלי.

כשהקטנה שלי, שכשנסעה באוטובוס לבסיס אני ישבתי בלמבורגיני למטה שחיכה יחד אתו ברמזור, תקום משנתה, אני אכתוב עבורה פוסט ואפרסם אותו תחת שמה בבלוג שלה.

אחר כך אעשה מהחשבון שלה לייק לפוסט הזה בבלוג שלי (היא לא בעניינים האלה, מעדיפה צפיה בטלוויזיה), ואעשה אצלה לשלה.

כי זה שאנחנו זוג הוא הסוד שלנו.

ומי שיסיק מסקנות מהלייקוקים ההדדיים על כל פוסט, עושה את זה על אחריותו בלבד חחח.   

וחוץ מזה, למקרה שמישהו בכל זאת לא יקלוט, אני שותל בטקסטים רמזים, בולטים כשתלי סיליקון.

כמה טובים חיי.

אתם מפסידים שאתם לא אני.

בחיי.

 

לפני 20 שעות. 25 באוק׳ 2021, 16:11

כש-tumblr עוד הכיל בלוגים או "מיקרו-בלוגים" X-rated, זה שהוקדש ל-BDSM שהיה החביב עלי ביותר (מבין אלפים או עשרות אלפים), היה נקרא "Needing this".

לא רוצים, חובבי ... או מעדיפים.

פשוט צריכים.

כל השאר בא אחר כך, בנוסף. אופציונלי, אולי כבונוס.

קראו לזה ק(י)רבה, חיבה, אפילו - מי ישמע - אהבה.

פירמידת צרכים שכזו. מאסלו, תאכל אבק. מה זה אבק, של עדר פילים.

 https://www.youtube.com/watch?v=MrRVW-p8SJ8

 

לפני יום. 24 באוק׳ 2021, 13:43

חביירים,

הזונה שלנו בסכנה!

היא הגיבה לו בבלוג.

כולנו מזהים כבר את ה-pattern.

היא כל כך צפויה מראש, predictable, שזה כואב. חחח.

התחילה בלייקים פה ושם, אפשר היה לא להתייחס לזה ברצינות, אבל אז זה.

חייבים לעשות משהו.

כל אחד שיפעיל את הנוכחית שלו, לאסוף עליו מודיעין. 

בטוח יימצא איזה לכלוך. אבל לא מהסוג שעלול לגרום לה להידלק עליו עוד יותר.

אנחנו הרי מכירים אותה.

אין, לא יכול להיות אחד כזה מושלם כמו שהוא מתאר את עצמו. גם אם כותב יפה, הבן שרמוטה.

נתכנס כאן בקבוצת הווטצאפ שלנו "אגף האקסים" עוד יומיים.

נטכס עצה, עם הרבה טקס בישבן, כי הפעם זה נראה רציני, לא כמו הקודם שהיה סך הכל לא מזיק, כמו שכולנו הסכמנו.

מה שמזכיר לי שהתאריך העגול הבא, ציון  עשור לקילור לאדון הראשון שלה, עבדכם הנאמן חיחיחי, מתקרב.

אני מציע לחגוג במסעדת סטייקים. מי שנגד שיילך להקים קבוצה עם אדון צמחון או אדון טבעון, לא כאן.

להתראות חבר'ה, שיהיה לכם יום טוב ולילה מלא אקשן.

https://www.youtube.com/watch?v=TyNLXazq1s8

 

 

לפני יומיים. 24 באוק׳ 2021, 12:30

לעתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד.

עוד יותר נדיר להיתקל בהתגלמות "בשר ודם" של מושג/ביטוי.

טוב, לא בדיוק "בשר ודם". יותר מלים וטקסט.

שמקורם כנראה באדם (או ייצוגו הוירטואלי של אדם. אווטאר? סימולאקרה?).

אה, איזה מושג/ביטוי?

"נאד נפוח".