רגע מסשן

יש לך אותך

לא יודעת למה אבל מרגיש כמו השיר שלי היום

מוזר

היו כמה בחיי שטענו שאני מושלמת.

שאחרי שנמצאים איתי קשה למצוא מישהי בגלל הציפיות שאני יוצרת.

ואני חושבת לעצמי, אני מושלמת?? יש בי כל כך הרבה פאקים כל כך הרבה שריטות אז איך זה הגיוני??

נכון יש בי טוטאליות שמתבטאה בזה שאני לומדת את מי שאני אוהבת, אני לומדת את הרצונות והצרכים, אני לומדת מה הוא אוהב ומה עושה לו טוב, אני בוחרת להשתפר וללמוד עוד על הדברים שהוא אוהב על מנת לספק אותו יותר ועל מנת להצליח למענו יותר.

מבחינתי לעשות את הדברים האלה הם חלק ממני. ובתמימותי אני רוצה להאמין שכך כל מי שאוהב מישהו נוהג, אבל לצערי למדתי על בשרי שזה לא נכון והיו כאלה שניצלו את הטוטאליות שלי.

לא יודעת מה אני מנסה להגיד פה מעבר לזה שאין דבר כזה מושלם אז תפסיקו לחפש. 

מושלם זה דבר שיוצרים מאהבה ומרצון לדאוג לשני. תתחילו בכמעט שלם ותשאפו לשלם כי כל עוד תשאפו לשם אתם תפעלו על מנת להתקדם ולקדם, תציבו מטרות ותגיעו אליהן ,תתקדמו כל פעם קצת אבל אל תעצרו כי על מנת לשמור על השלם צריך לעבוד ולדבר ולשפר תמיד, אחרת הוא מתפרק.

אני יודעת שמצאתי את הכמעט שלם שלי ואני יודעת ששנינו שואפים לשלמות ואני יודעת שהשלם שלנו רק יגדל ויתפתח ויכיל עוד דברים ועוד הצלחות כי אנחנו יחד ואנחנו לא מוותרים עצמנו ולשני. אז הכמעט שלם שלי הוא מושלם עבורי והוא שלי ואני מאושרת בו.

לילה טוב

רוצה את הצלפת החגורה.

רוצה את מכת היד.

רוצה את הסטירה.

רוצה את החניקה.

רוצה להיות הטרף.

רוצה להיות בטירוף.

רוצה לשחרר.

רוצה להשתחרר.

רוצה את המקצב 

שמתחבר עם הלב

שמגיע לשיא 

ומחסיר פעימה.

רוצה לקרוס לרגליך

לשחרר דמעות.

רוצה לקום לעוד פעם

בשבילך ובשבילי.

זה היה על שטויות כרגיל כי אני לא מצליחה לדבר על מה שבאמת חשוב.

אז צעקתי על כמה אני עייפה על כמה אני מנסה להחזיק את כולם את אהובי ואת הקוף ושקשה לי.

ביטלתי כל כך הרבה שאהובי והקוף עושים בכעס שלי, את כל השיפורים וההצלחות, ראיתי רק רע והכאבתי נורא.

עכשיו המילים נעלמו חזרה וזה אירוני כי הן אפילו לא היו המילים הנכונות. ועכשיו אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי במדויק אבל אני יודעת שהכאבתי ומאוד.

לפעמים באות מחשבות מגיעות מילים ואני מנסה להוציא אותן לשחרר אותן ממני.

משפטים שמדברים על הרעב שפועם.

משפטים שמדברים על הכאב שמחלחל.

משפטים שמדברים על הכעס שמבעבע.

אבל המשפטים האלה נעצרים במחשבות נתקעים, לא מצליחים לצאת במילה או בכתב.

אני רוצה כל כך לצעוק את הכל מתוכי לשחרר אותי מזה, מהשתיקה הזאת שלא נותנת מנוח, אבל אין איך ואין מתי כי "אין זמן אין מקום, אין."