עייני חתולה

הַבַּיִת מְסֻדָּר, 

הַכְּבִיסָה מְקֻפֶּלֶת בָּאָרוֹן. 

אֲפִלּוּ הַכָּרִיּוֹת בַּסָּלוֹן מוּנָחוֹת מָקוֹם.

אָז 

בְּדִיּוּק

אָז

אַתָּה מִתְגַּנֵּב לִי לְתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת.

🖤

יש איזה עניין עם יהלום

הוא המינרל הכי קשה בטבע

הכי מבריק. הכי יקר.

לא כל אחד

יכול להבחין ביהלום,

עבודת הליטוש

לוקחת זמן

והיא גורמת ליהלום להוציא את האור 

החוצה.

ויהי ערב

ויהי בוקר

קראת לי : יהלום. 

יֵשׁ לֵילוֹת

כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם

מִסְתּוֹבְבִים אֶצְלִי בַּחֲדָרִים,

יְחֵפִים,

וְאֵין מִי שֶׁיַּדְלִיק אֶת הָאוֹר.

יש איזה עניין עם התאהבות,

היא גורמת לי

לזכור פרטים במדוייק. 

זה היה בוקר,

07:36

והביטו בי עיניים נוצצות 

מתוך תמונה.

♡

תַּגִּיד לִי שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר.

מַבְטִיחַ.יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

תְּחַבֵּק אוֹתִי?

מְחַבֵּק אוֹתָךְ חָזָק.

זֶה יַעֲבֹר לִי?

בֶּטַח יּעֲבֹר.

אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר עַל זֶה. נָכוֹן?

יוֹדֵעַ.

וְאוּלַי תְּסַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

וְאַתָּה מְסַפֵּר.

וַאֲנִי מַתְחִילָה לִבְכּוֹת.

אכזרית 

להגיד: 'הקשיבי לי'.

הכאב,

חוזר ומצלצל.

סוגרת את החלון
הוא נכנס מהדלת

מתפרץ מתוך הנחילים צרים,

צובה על הפתחים.

הגוף חכם. 

הנפש מתפללת,

ומתי יבוא שלום?

היא נפלאה כשהיא בוערת,

היא נפלאה כשהיא הדדית.

וכשהיא לא,

היא שורפת.

~

אני חושבת עלינו.

מלא שירים נכתבים ונמחקים לי בראש.

אבל בייב

אתה השיר הכי יפה במחברת.

אני נאלצת לכתוב 

אותנו

ולהחביא מתחת למזרון.

אנחנו נקרא אותו

בגוף.

לאט.

פעם אחר פעם.

אתה לא הגיוני 

עם הגבר גבר הזה

והידיים הרכות.

אתה תנקד בי

את כל מה שלא ראיתי בגוף.

אתה תשאל.

ואני אגיד,

עדיין.

🖤

כבר תקופה,

הם קוראים לי "אמא בואי".

כמו מקיצים אותי מתוך חלום.

ואני,

איך אבוא?

כשהכל ריק מבפנים.

איך אמלא?

כשהידיים חלולות.

"אמא"

מילה אחת.

אני צועקת אותה כשאני פוחדת.

אני צועקת אותה כשאני מבקשת אהבה.

גם אני קוראת לאמא שלי,

"אמא בואי".

ראשית,

אם את יכולה לכתוב עליו כעת.

כנראה שכבר החלמת.

מדובר במחלה חשוכת מרפא.

הוא הגבר הכי חכם שאי פעם תפגשי, הוא אומן מילים. להטוטן.

הוא יודע ומבין את זה.

הוא "הסוהר" שלך.אין לו מפתח. ואין חנינה.

הוא לעולם לא יודה בטעויות. הוא לעולם לא יבקש סליחה.

את כלי קיבול לשימושו.חפץ. מפת שולחן.כד. צלחת חד פעמית.

וככזה אין מקום לרגש.תבונה או דעה.

אין מקום כי הנקסיסט מאוהב בעצמו.

אין במימד שלו משהו שניתן להכניס למעט - עצמו.

הוא יודע לזהות ממרחקים חולשה, ביטול עצמי.

וכמו חיה הוא יעוט על הטרף.

הוא בוחש בסיר בין אלפי ספגטים.

משהו יצא מזה עם המזלג. ואז הוא יגיד לך שאת האיטריה הכי משובחת שפגש.

והנה התרמית:

בפעם הראשונה שתצליחי לעמוד מולו. וזה ידרוש הרבה אומץ.

הוא יקרא לך "ילדונת", "ילדה טובה".

והמילים יסתובבו לך בגוף, ואז במוח, ואז בלב. 

ואת תגלי שאת נופלת שוב לאותו בור שחור.

רק עמוק יותר, רחב יותר.

נקודת היציאה תתרחק.

*

שולט חכם אחד אמר לי פעם.ברגע שתנבחי עליו הוא ירד על 4.

"אמרתי לו. אין מצב, זה לעולם לא יקרה."

"הוא נרקיסיסט מסוג אחר. "

לקח לי זמן,

בסוף נבחתי. 

והוא ירד על 4.

ואני,

אני למדתי ללכת.

אני כותבת את המילים לכל מי שצריכה כעת כוח.