סתם כזאת פריקה מבולגנת

תום כבר לא תמימה, היא יודעת לשחק

מתי להתקרב, מתי להתרחק

איך להתכופף ואיפה לגעת,

תום גם קצת אוהבת שקוראים לה משוגעת.

היא הולכת וכולם מסתכלים בה מסביב,

לתום יש רפיוטיישין ברחובות של תל אביב.

היא מתמכרת נשברת נפתחת ונסגרת,

היא נעלמה לשבוע אבל היא איכשהו חוזרת.

תום כל כך יפה והיא אוהבת לכער,

את מה שמתקרב אליה, רק לא להקשר.

לא לתת הכל ובטח לא לקחת היא מזכירה שוב לעצמה,

אבל תמיד בסוף שוכחת.

והידיים הקרות של תום כבר כואבות מלשבור גיטרות, גיטרות ולבבות

אז היא יושבת על הבר היא מחפשת ריגושים

יש זיתים דפוקים, יש גם אנשים.

תום כל כך יפה והיא אוהבת לכער,

את מה שמתקרב אליה, רק לא להקשר.

לא לתת הכל ובטח לא לקחת היא מזכירה שוב לעצמה,

אבל תמיד בסוף שוכחת.

והסוף הטוב של תום דופק לה איחורים,

כמה זמן אפשר לחיות על סיפורים.

היא והמציאות אוהבות להתווכח,

תהיה כאן מלחמה, תום גם תנצח.

תום כל כך יפה והיא אוהבת לכער,

את מה שמתקרב אליה, רק לא להקשר.

לא לתת הכל ובטח לא לקחת היא מזכירה שוב לעצמה,

אבל תמיד בסוף שוכחת.