צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני שנה. 17 בינואר 2023 בשעה 20:27

היום כשאני מסתכלת אחורה אני יכולה לומר בביטחון שהתבגרתי מינית מוקדם מדי, אין לי ספק שזה קשור לשכן המטרידן ההוא שליווה אותי ואת חברותי באין ספור סיטואציות מטרידות כשהיינו ילדות. 

בעצם עד שעברנו מהדירה הראשונה שלנו בארץ הספקתי לגלות את הפורנו, לאונן בסתר ואפילו לנסות לפגוע בעצמי. 

מאוחר יותר… זאת אומרת סביב כיתה ד׳ אני זוכרת שנפגשנו אני וקרן בביתה וצפינו בסרטי הפורנו שאבא שלה היה משאיר בדפדפן על המחשב. הדגדוגים בבטן התחתונה כנראה היו זקיקי החרמנות הראשונים שלנו. 

בכיתה ה׳ אני זוכרת משחקי ״תופסת תחת״, זה הרגע הזה בו כל הבנים של השכבה רודפים אחרי הבנות במטרה לגעת להן בתחת. הייתי משתפת פעולה, כולנו. זה פשוט היה ככה.

גם אז במסיבת בריכה כשדני ורון צללו מתחת למים ומשכו לי בחזיה והתחתונים, זה הכל היה בצחוק כזה. משחק. ראיתי אותם עושים את זה גם לאנה, אותה אנה שבהמשך היתה מטרה קלה לכל אותם בני תיכון. פשוט הייתה לה ילדות קשה, כל זאב היה תופס אותה בלי בעיה. 

בכיתה ז׳ היתה זו אולי הפעם הראשונה בה באמת חיבבתי מישהו, אח של החברה הכי טובה (הפרי האסור). היינו שוכבים מחובקים כפיות על הספה ומתחככים זה בזה, לפעמים הוא היה מניח לי יד על השד, לפעמים מלטף בכתף. מעולם לא דיברנו ברגעים האלה, היינו נושמים אחד לתוך השניה. לא התנשקנו ובסוף השנה זה פשוט כבר נהיה מוזר מדי. לא דיברנו על זה מאז.

בגיל 15, עוד מעט שש עשרה… אז בגיל ההוא היתה הפעם הראשונה שלי, זאת אומרת הפעם הראשונה שבה חדרו אלי. היה זה הסוכן ש׳ (תנו לי פשוט להמשיך עם הכינוי הזה לעד) שאחרי כמה חודשים של מזמוזים החליט לדפוק אותי על גג של איזה פעוטון… משעשע. לא. 

אני זוכרת את הדם שזולג ממני כל הדרך לחדר, זוכרת איך התרפצתי בבכי ברגע שהגעתי למקלחת ואיך התאמצתי לחייך ולצחקק כששיתפתי חברות והתגובות היו התלהבות יתר וצחקוקים של מבוכה. הייתי בין הראשונות אצלנו בשכבה.

כמעט שנתיים נמשך הקשר עם הסוכן ש׳, היום הוא נשוי עם ילד. שאלתי אותו בסוף הקשר האם הוא אי פעם אהב אותי, הרגיש משהו. הוא כמובן ענה שלא ואני שכל כך כאבתי החלטתי פשוט לזיין את החבר הכי טוב שלו…. אני די בטוחה שנוצלתי יותר משניצלתי, זאת אומרת… הם איכשהו תמיד היו בזמן הנכון, המקום לא באמת שינה. מרוב חוסר בטחון ורצון להיות נאהבת, מספיקה. הייתי נותנת לכל מי שרצה חתיכה, עד שנשארתי כמעט בלי כלום, מה שקרה באמת אחרי האונס שביצע בי אח של חברה (אחרת)… פאק יש לי קטע עם אחים של חברות. 

 

 

אני יכולה להמשיך לספר על הגברים הפוגענים שהיו בחיי, גם על אלה שהיו נקודות אור קטנות אבל לא לשם כך התכנסתם.

ובתכלאס אם תגללו פה ככל הנראה תמצאו לא מעט סיפורים מזעזעים, מרגשים ומצחיקים אודות חיי, אולי לא ממש כל חיי. אתם יודעים, מה שרציתי לפרקו פה, מה שאינו בושה מבחינתי אלא כוח, מה שגרם לע להתבגר בדרכים לא דרכים וגם עשה אותי האישה שאני היום. 

האמת שאין לי מושג לשם מה התכנסתם פה, אני סתם צריכה איזה מקום לפרוק בו.

בגלל שלא אכפת לי, זה בדיוק המקום.  

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י