לפני שנתיים. יום שני, 17 ביוני 2024 בשעה 12:28
באיזו קלות אנחנו משתפים עירום, תמונות אישיות, חתיכות מאיתנו….
באיזו נוקשות אנחנו מסרבים לדבר, להכניס רגשות לתבניות של מילים.
באיזו קלות מוחקים בן אדם ובאיזו מהירות מבטים נוקשים נשלחים וחיצי הרעל איתם.
אם יש משהו אחד שאני מתגעגעת אליו שלי זה לדבר איתך, בשניה היית עושה לי סדר…. מכניסה הכל להגדרות קטנות ומסבירה הכל במטאפורות גדולות.
אין כמוך שידעו להתבטא, לכאוב, לאהוב, לכעוס, לסלוח ובעיקר להעניק וזה אף פעם לא נגמר במילים.
היום אני בתחושה שמעטים האנשים שדעתם נקיה, מעטים החברים שכנות היא ערך עליון עבורם… אם בכלל.
היום אני חוששת שמא לא נותרו עוד אנשים טהורי אהבה כמוך, שיתנו לי לאכול מידם וילטפו אותי בחיבוקם. היום אני חוששת שמא לא נותרו עוד אנשים שמדברים, הכל דוחים לאחר כך ומי כמוך יודעת (או שלא) שלא תמיד המחר מגיע.