ואז אנחנו מנסים… לצרף
ואני כל כך לא שלמה עם עצמי ועדיין רוצה לרצות, רוצה להיות הכי טובה, רוצה לשחרר, רוצה לאפשר.
ובפנים הכל מבעבע, כבר תקופה שאני מרגישה כאילו החיים נותנים לי עוד ועוד מכה.
סבתא שלי ודוד שלי 💔
הבן דוד הקטן שנולד כמה ימים אחרי שאביו הלך לעולמו ❤️💔
העבודה שלי שאני תכף עוזבת והביאה אותי לחוסר בטחון עצום מבחינה מקצועית ואפילו אישית עם היחס של המנכ״ל והסמנכ״לית. ברגעים אלה ממש אני אני כבר חופפת את המחליף שלי (בשעה טובה).
פתאום אני גם לא כל כך בטוחה בחזרה לתפקיד הקודם אבל מקווה ש׳התחלה׳ חדשה תביא איתה משהו טוב.
….
הכרנו לפני קצת יותר משלוש שנים, במרתפי הדאנג׳ן. מהרגע שנכנסתי למועדון שמתי לב אליך, הקוקו הצבעוני שלך תפס את מבטי וההליכה הבטוחה שבתה אותי בקסמיך.
באותו הערב עוד התמודדתי עם ׳פרידה׳ טרייה אחרי מערכת יחסים לא בריאה במלואה, רציתי לבוא להשתחרר עם האיילה הקטנה ומשם היסטוריה. היא מצאה לי אותך לסשן לא ארוך שהשאיר סימנים חודשים אחריי.
….
אינטימיות עבורי היא החיבור בין שני גופים, החיבור הזה נעשה במבטים, בליטופים, בנגיעות קטנות, בחיבוקים, בליטופי שפתיים ונשיקות רטובות ואני… אני אישה אינטימית.
בתחילת הדרך הבדסמית שלי פה נמנעתי מנשיקות, הייתי נפגשת עם ׳שולטים׳ מגוונים וכמעט עם כולם נמנעתי מלהתנשק, היו חדירות ואצבעות ונגיעות ונשיכות ומשיכות וגם מכות, לעיתים היו השפלות, גם ברוטליות היתה ומעט מאוד אהבה וחום. נשיקות לא רציתי, נמנעתי… יחידים במינם זכו לטעום את שפתיי ואני את שפתיהם, כולם היו כאלה שהיה לי איתם חיבור יותר רגשי ופחות גופני.
יכול להיות שכל זה, ההימנעות מנשיקות הן בכלל השפעה של איזה סרט או סדרה… אולי בכלל זה ספר שקראתי אבל אין ספק שעד היום נשיקה מבחינתי היא משהו אחר.
….
כשהתחלנו לצאת היינו מצרפים את האיילה, היא היתה תמיד נוגעת ומלטפת אותי, ממששת ומענגת אותי, מסתכלת עלינו מזדיינים חזק וגומרת מזה, מגמירה אותי בזמן שאתה עמוק בפנים. מעולם לא הרגשתי מאוימת מהנוכחות שלה, הייתי אז בטוחה בעצמי ובמה שיש לי לתת ולכן כל סשן או סקס או מגע שהיה היה טוב ונעים ומחזק.
היום המצב קצת שונה, אנחנו כבר מספר שנים יחד ומנהלים אורח חיים שהוא די ׳ונילי׳, בין עבודה ומשפחה וחברים, בין חובות לחסכונות, בין שמחה לעצב וכעס ובין הקשבה לרגשות ולרצונות שלנו ישנם רגעים שאנחנו רוצים לגוון ולכן כשהתחלנו לדבר על צירוף של נשלטת לערב כזה, מסיבתי וחוויתי לא רציתי להיות ׳משביתת שמחות׳ ובמילא כל כך קשה לי ואין לי כוח להילחם אז זרמתי.
זרמתי עם הצירוף ועם המועד (כמעט חודשיים אחרי שסבתא נפטרה ושבוע וחצי אחרי שדוד שלי נפטר) ובדרך קצת שכחתי את עצמי.
הכחשתי כל קשר לצירוף הזה ובעיקר רציתי להריץ קדימה בזמן ולהיות כבר אחרי, רציתי שתשמח, שתצבור חוויה, שיהיה לך טוב, שאולי תרגיש משהו נוסף שאני לא מאפשרת לך להרגיש, אולי….
ניסית לשבת ולדבר איתי על גבולות, להציב כאלה משלך ולהבין גם איפה עובר הגבול שלי.
דיברנו בעיקר על מין, חדירה שהיא מבחינתי גבול ברור… סיכמנו שלא יהיה סקס ובעצם מעבר לזה פשוט לא רציתי לדבר, לא הרגשתי בטוחה בעצמי מספיק כדי להציב גבולות נוספים. הרגשתי במגננה, כאילו אני מותקפת ע״י הרצון שלך וכמגננה דחיתי על הסף כל שיחה על גבולות ורצונות ומחשבות ופעולות. לא רציתי את הצירוף הזה באמת… לא עכשיו, לא ככה.
אבל זרמתי וחזרתי לריין המרצה, זאת שעושה כל מה שאומרים לה, זאת שאין לה רצונות או דעות או מחשבות וכל מה שחשוב הוא הצד השני… והשלישי.
לא רציתי לגרום לך חוסר נוחות ובטח לא לה, מה היא אשמה בבעיות שלי?! אבל בזמן הזה הקנאה החלה לתקוף, החשש שהיא טובה יותר, מספקת יותר, יפה יותר, מצחיקה יותר, ילדה יותר. המחשבות תקפו שוב ושוב ואני דחיתי ודחיתי ובין לבין עקצתי ועקצתי ואתה ניסית כל פעם לשאול ולהבין, מה מפריע? ממה אני כל כך מפחדת? מה אני מנסה בעצם לומר? מה אני רוצה להגיד?!
ואני שוב נמנעתי ודחיתי על הסף כל שאלה, וברגעים ששאלת ״מפריע לך שאני נוגע בה?״ או ״הכל בסדר? את נראית קצת לא מרוצה.״ ברגעים האלה נפנפתי אותך ״הכל בסדר, אני סתם עייפה״, ״הכל טוב פשוט אני קצת רגישה״…
לא נתתי תשובה חד משמעית לכלום ואתה לא הבנת, לא הבנת שאני לא רוצה להיות בסיטואציה, לא ראית כמה כל מגע בניכם מחלחל אלי פנימה ומעלה לי רגשות לא טובים, הרגשתי לא מספיקה, לא מספיק יפה, לא מספיק מאופרת, לא מספיק בלונדינית או גבוה, לא מספיק חזקה לספוג כאב, לא מספיק מתוקה עם קול ילדי, לא מספיק נשלטת וצייתנית, לא מספיק ביחס אליה ובכלל ביחס להכל בעולם.
הרגשתי משביתת שמחות, קנאית עלובה, חסרת בטחון ברמות הכי גבוהות שיש, הרגשתי לא אני… העצבים והכעס נאגרו ונאגרו ואתה ניסית להבין אבל האמנת למה שאמרתי, שאני רק עייפה, שאני פשוט בתקופה רגישה.
בכמה שעות שלפני המסיבה היינו שלושתינו יחד בבית, צחקנו וצחקנו עשינו שטויות, הכנו אוכל וסידרנו קצת לפני היציאה, ברגעים האלה היה המון מגע בניכם, מגע שאני כבר כמעט הספקתי לשכוח בכל הזמן שלנו יחד.
היו פלרטוטים עם העיניים, חיוכים מרומזים, ליטופים וצביטות, נשיכות ומשיכות ואני מבעבעת מבפנים… הכל בוער.
נכנסתי להתקלח ובזמן הזה אתם המשכתם בשלכם ובנוסף לכל… התנשקתם.
הלב נשבר…. בחיי עד עכשיו קשה לי לחשוב על זה.
מיד אחרי דיברנו על זה והצבתי את זה כגבול ברור, אין חדירה ואין נשיקות. ״זה אינטימי לי מדי״ ואתה ישר התחרטת הרגשת בגידה. שלך בי, ואני הרגשתי הכי חסרת בטחון, הכי לא מושכת, הברווזון המכוער, הילדה הטיפשה המאוהבת, השמנה והמכוערת, חסרת הכישורים, עולב העלובים….
הרגשתי כל כך רע!
פתאום כל מה שקרה לפני הפריע לי, הציק לי הצחקוקים שלכם אחד עם השני, הציקו לי הנגיעות, הצביטות, הפלרטוטים! הכל הפריע לי…
אבל כמובן שאני לא אהרוס לכולם את הערב וברגע אחד עטיתי על עצמי מסכה, מסכה שאני ואתה ראינו את העצב שלי דרכה. מסכה שלא באמת יכולנו להתעלם ממנה.
במהלך כל הערב הורדתי את המסכה ועטיתי אותה חזרה, רק לא לגרום לה להרגיש לא בנוח, רק לא להרוס לך את הערב.
בתחילת הערב נכנסו לחדר משחקים, לעשות סשן משותף…. כל המחשבה על להיות חלק מהסשן הזה הכניסה בי כל כך הרבה כעס, לא רציתי לחלוק, לא רציתי לשתף עם אף אחת את מה שאתה גורם לי להרגיש ובאמת דקה-שתיים לתוך הסשן החלטתי לצאת ממנו.
הסתובבתי אליך ״אני לא רוצה להיות חלק, אני רוצה את כל התשומת לב שלך עלי, בנתיים אצטרף אליך״ ואז ניסיתי, ניסיתי להצטרף אבל לא רציתי באמת, לא יכולתי לגעת בה, לא יכולתי לענג אותה לא בכאב לא באהבה, לא רציתי להיות שם.
למזלי זוג חברים קרא לי מהצד והלכתי לסשן אותם ואז גם באה אלי עוד חברה וביקשה לקבל קצת מכות… נכנסתי לזה כמו שאני יודעת ובין ספנק לספר והצלפה להצלפה לא יכולתי להוריד ממך את העיניים. אני זוכרת את כמות הספקנים, את הצליל של היד שלך חותכת את האויר בדרך לישבן שלה, אני זוכרת כל ליטוף ונגיעה שנגעת בה, אני זוכרת כל גניחה שלה מכאב ואני זוכרת בעיקר את עצמי סופרת את השניות והדקות עד שזה יגמר.
לרגעים הרגשתי שאתה מעדיף את התחת ׳המקבל׳ שלה, לרגעים הרגשתי שאתה מחזיק את עצמך מלהעמיק את המגע, לרגעים הרגשתי שאם לא הייתי פה כבר היתה מזדיינים כמו שפנפנים על איזו ספה.
חיכיתי ופיללתי לרגע שתקרא לי, רציתי לעשות לך דווקא, ללכת משם כעוסה, להרוס לך את הערב! רציתי להרביץ בקטע ממש אלים ולא בדסמי, רציתי לבכות את חיי על האובדן שלך.
רציתי שתיגע בי כמו שאתה נוגע בה, שתאהב אותי כמו שאתה אוהב להרביץ לה, רציתי להיעלם!
ואז הגיע תורי….
אני לא אוהבת לחכות בתור, אני לא רוצה להיות הילדה המנומסת שגידלו אותי, אני רוצה לקבל הכל כאן ועכשיו, רוצה להיות המרכז, רק אני מול כל העולם. רוצה להיות יחידה.
במהלך הסשן ואפילו די בהתחלה שלו התחלתי לבכות, ואף מכה לא כאבה לי כמו כל המחשבות שבראש. פתאום מצאתי פורקן לאובדן הגדול בחיים שלי, פתאום מצאתי פורקן לקנאה שהתעוררה לה, פתאום מצאתי מקום שקט.
מכה אחרי מכה ואני רק בוכה יותר ויותר, ובשקט… מסתירה את פני עם השיער מכל מי שצופה בנו… הדמעות מטפטפות מעיניי ישירות לרצפה השחורה ובכל דמעה שיורדת עוד משהו בי משתחרר. לא הרגשתי את הכאב הפיזי כלל, כל מה שעבר לי בראש זה שכשהלב כואב אף כאב פיזי לא משתווה.
לרגעים בסשן הרגשתי שאיבדתי אותך לנצח, שהינה מצאת לך מישהי שממלאת בך את מה שאני לא. אבל במרבית הזמן הרגשתי שוב שאני במרכז.
והאמת שנכנסתי למוד מרצה, ניסיתי להוכיח שאני טובה יותר, שווה יותר, חזקה יותר, סופגת יותר.
לא אשקר שבמהלך כל הערב הקנאה התגנבה ושלחה חיצים של רעל למחשבות שלי. היא שמה עליך רגליים והרגליים שלי מתחילות לרעוד, אתה מושך לה בפטמה והציצי שלי זועק ליחס, אתה מסתכל עליה והעיניים שלי הולכות לאיבוד במרחב.
כל דבר רק הציק יותר ויותר ואני הבנתי שהערב הזה רחוק מלהיגמר.
בסוף הערב, אחרי שהחזרנו את הילדה לביתה ונסענו לבית שלנו דיברנו על מה שהיה. הסברתי כמה קשה היתה לי הסיטואציה ואתה הקשבת והחזקת אותי קרובה אליך, הסברת לי את הכוונות שלך ויותר נכון את חוסר הכוונות שלך בנוגע אליה.
השיחות המשיכו גם בבוקר שלמחרת, הסברתי את חוסר הבטחון שלי, הסברתי שאני מאוד אוהבת אותה ואין לזה קשר אליה, שזה משהו דפוק בי שלא מוכן לשחרר, שרואה את הדברים האלה מהצד ומרגיש שהוא נדחק יותר ויותר לפינה. ואתה הקשבת והצטערת וחיבקת ונישקת ואני הגנבתי עוד ועוד נשיקה עם השפתיים שלך ואמרתי שאני ממש לא מוכנה שעוד מישהי תרגיש כמה אתה רך, תטעם כמה שאתה מתוק.
הסברתי שיקח לי זמן להתגבר ושאני לא בטוחה כמה אהיה פתוחה לצירופים בקרוב ואפילו ביקשתי ממש יפה להציב עוד גבול. ואתה שמעת והקשבת והרגשת וריגשת, והצדקת וחיזקת אותי. ואני הרגשתי לרגעים קצת יותר טוב, קצת יותר בטוחה במקום שלי.
ואני יודעת שהילדה לא אשמה, האמת שגם אתה לא… אני נמנעתי מלהציב גבול ברור, אני נמנעתי מלשתף איך אני מרגישה ואני זאת שהיתה יכולה למנוע את זה מההתחלה. ואתה מהצד שלך ממשיך להזכיר לי שאין כאן אשמה, שהיינו צריכים להיות יותר קשובים, אני אליך ואתה אליי.
….
הבוקר בדרך לעבודה החלטתי לשלוח לך את זה:
אהוב שלי, אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך ורוצה לספק לך את כל הצרכים ♥️❤️
אני אוהבת אותך ויכולה להיות כל מה שתרצה, אני יודעת שאני לא מושלמת ולפעמים אפילו בלתי נסבלת.
אני יכולה להיות הנשלטת הכי מתמסרת וממושמעת, יכולה להיות ליטלית מעצבנת ומפונקת ויכולה להיות הזונה ללא בושה כשאתה רוצה.
אני אוהבת אותך ורוצה שתאהב אותי ותהיה איתי תמיד.
לא רואה את עצמי עם מישהו אחר ובשנה האחרונה גם לא עם מישהי אחרת 🫣
אוהבת להריח אותך, לנשק אותך, לחבק אותך ואפילו לריב איתך.
אוהבת את הלילות שלנו מלאי החיבוקים והליטופים ואוהבת את הערבים מול הספה סתם להיות בנוכחות אחד של השניה.
אוהבת אותך כמו שאתה ואוהבת את המאמץ שלך כל יום מחדש להיות טוב יותר, לעצמך ולסובבים אותך.
אוהבת את העתיד שאני רואה לשנינו יחד, מאמינה באהבה שלנו וגם ברצון שלנו להצליח ולנצח את העולם.
אוהבת אותך ומתחרמנת ממך ורק ממך ❤️
שיהיה לך יום מוצלח, אתה תמיד במחשבה שלי 🙏🏽❤️
….
ועכשיו אני תוהה עוד כמה זמן ארגיש ככה, חסרת בטחון אבל בטוחה ביכולת שלי להתגבר על זה.
בטוחה בך ובמשיכה והרצון שלך להיות איתי אבל גם חוששת שמה לא אוכל לתת לך כל מה שאתה רוצה.
אני לא יודעת עוד כמה זמן זה יימשך אבל בנתיים סיכמנו שאנחנו צריכים להתמקד בעצמינו, ביקשתי בצורה ברורה שלא יהיו צירופים, דרשתי בצורה ברורה עוד יותר שלא יהיו פלרטוטים בסגנון הזה, שלא יהיו התגרויות והצקות שמביאות לתגובה ״מינית״ ואפילו לתגובה לא מינית.…. ביקשתי זמן לעקל והבנתי גם שאני צריכה למצוא את עמק השווה שלי, המקום שבו אני יכולה לנהל אורח חיים ונילי שבו אני עובדת במשרת ניהול, אחראית על 15 עובדים, קונה רכב, משלמת שכר דירה, דואגת למשפחה וגם לך ❤️ לבין היכולת והרצון שלי להיות קטנה וחלשה מולך, לספק לך את הצרכים הסאדיסטיים, לגנוב ממך רגעים של שליטה, להתרפק על החיבוק שלך ולהרגיש בטוחה בין זרועותיך. וכרגע אני לא מוכנה לחלוק אותך עם אחרות… לא משנה כמה אני אוהבת אותן או בוטחת בך.
רוצה להיות יחידה
