בגבעה הירוקה של ים המלח, כל מי שהיה שם לפחות פעם אחת לעולם לא ישכח את המקום. ואני גדלתי שם, את כל שנות בגרותי העברתי בקיבוץ הכי ירוק בארץ.
אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהתכרבלתי עם גבר, ילד ליתר דיוק. אנחנו יושבים על הספה של קומת הקרקע בבניין 01, זאת קומת הבנים והחדרים של הבנות נמצאים בקומה השניה של המבנה.
אלה שעות ראשונות שלאחר יום הלימודים, בעוד כשעתיים תתקיים שיחת קבוצה כרגיל ובנתיים אנחנו יושבים שם ושותקים אחד לשני בעיניים.
אנחנו נשכבים בכפיות על הספה ו״נחים״ לנו בשקט בשקט, היד שלו מטיילת לי לאורך הכתף ואז ליד ומדי פעם מלטפת שד. הוא נצמד עם המפשעה שלו לישבן שלי ואני ״מתמסרת״ לחיבוק או לכרבול.
ככה זה נמשך כמה חודשים, ללא מילים וללא חדירות מיותרות, רק שני גופים שמתחככים אחד בשני בכל צהריי יום. אני בת 12-13 והוא גדול ממני בשנה,
ובין כרבול לכרבול כמעט לא מחליפים מילה.
….
כיתה ח׳ או ט׳, האמת שאני כבר לא ממש זוכרת, הייתי אז דלוקה על מור. מור עם האף הסולד זה שמחבק ומתחבק עם כל הבנות בשכבה, זה שלא מסתדר עם אף בן… זה שמשום מקום דופק לנו טוורק של מקצוענים.
אני ומור קרובים, הוא איש הסוד שלי זה שעוזר לי כשאני רבה עם מישהו, זה שעוזר לי להתקרב בחזרה לחברות אחרי איזה ויכוח שטותי. בגלל מור התחלתי לעשן, לקראת סוף כיתה ח׳ ולאורך רוב הזמן שהיינו יחד בפנימיה מור לא ממש ידע עד כמה אני דלוקה עליו.
זאת שבת בין האחרונות, השנה מתקרבת לסיומה ואחרי עוד שישי מלא פעילויות וכיף מור עולה אלי לקומה 2 בבניין 03, אנחנו יושבים לשיחה ארוכה וגם התותית החמודה שאז עוד היינו חברות טובות יושבת איתנו ואנחנו מחליפים מחשבות.
אחרי חצי לילה של קישקושים אנחנו מתכוננים לשינה ומור שואל אם יוכל להישאר לישון אצלי בחדר, איתי במיטה. אני אז עוד לגמרי דלוקה על הילד עם האף הסולד, הלרלרן הראשי, זה עם הטוורק האגדי.
מור נשכב מאחורי ואני מצמידה ישבן ואנחנו בכנות מנסים להירדם, הבטן שלי מתהפכת… אני מפחדת שארדם ואנחר, או שלא יהיה לו די מקום איתי במיטה, או שמשהו אחר מטומטם לחלוטין יקרה.
אני לא באמת מצליחה להירדם, לא נוח לי בגוף, אני לא רגילה לישון ככה, אני מפחדת שמשהו מפדח יקרה, אני לא נרדמת.
לגבי מור אני לא ממש בטוחה אבל אחרי איזה שעתיים של כירבולים הוא מציע לחזור למיטה שלו בקומה למטה ואני אפילו קצת שמחה, סוף סוף אצליח ללכת לישון כמו שצריך.
….
אמצע כיתה ט׳, קצת אחרי ההיכרות עם הסוכן ש׳ שעליו דיברתי פה ממש מעט וממש מספיק, אנחנו נפגשים אצלו בבית. זהו סוף יום הלימודים ובמקום להתקדם לחדר האוכל של הקיבוץ אני מתקדמת בקצב מהיר לביתו, ככה זה היה עובד בגדול.
הוא קורא לי ואני באה.
אני נכנסת לדירה (של המורה למתמטיקה!) והכל שקט, דלת אחת פתוחה למחצה ומהחדר בוקעת מוזיקה שאינני זוכרת היום. הקול העמוק שלו קורא לי ״בואי בואי, אני פה… תתקרבי אלי״ ואני מתקרבת ופותחת את הדלת.
על המיטה שוכב הסוכן ש׳, המזגן בחדר מכוון ל16 מעלות והוא מכוסה בחצי שמיכה. אני יכולה לראות שהוא לבוש בבוקסר רופף בלבד. אני נכנסת ומתקרבת עוד ועוד והוא מושך לי את היד ומשכיב אותי לצידו.
הסוכן ש׳ גדול ממני בשנתיים-שלוש, הוא גם גבוה ממני משמעותי, את המידת נעליים שלו אני זוכרת עד היום (52), אני בזמנו בכיתה ט׳ והוא לקראת סיום כיתה יא׳, אני נמוכה כמו היום 153 ס״מ של נערה פחות שמנה מהיום אבל לא מספיק רזה לאז.
הוא עוטף אותי בגופו המסיבי והגס.
סקס יבש, אם יש מישהו שעוד זוכר איך זה מרגיש. הוא מתחכך בי ואני נרטבת, הדגדוגים עולים מקצות האצבעות עוברים ומלטפים את הבן התחתונה ואז את השדיים ולבסוף משתחררים לי מהפה בנשימות ואנחות עמוקות.
כמעט חצי שנה היינו נפגשים ככה, בסתר. אני לא בדיוק הילדה הכי יפה בגן או בפנימיה, הוא חלק מרכזי מאחת החבורות הגדולות וה״חזקות״ בקיבוץ ובתיכון. הוא האקס של הבלונדינית האוסטרלית שאיתי בשכבה ואני…. אני סתם ילדה קטנה, בתולה מאוהבת.
עד הפעם הראשונה ההיא על הגג של הפעוטון ככה היינו נפגשים, הוא היה מזמין אותי אליו. לפעמים לסיגריה או לנרגילה ולפעמים ללא סיבה ״אחרת״. תמיד המטרה היתה אותה מטרה, קצת שפשופים, קצת ליטופים, באיזשהו שלב הצטרפו אצבעות ואני חושבת שגם למדתי קצת איך למצוץ.
מעולם לא התכרבלו כמו בסרטים, אפילו לא קרוב. הכל היה תמיד מאוד רחוק ומרוחק. עד היום אני אומרת שמלבד פרטים יבשים אני לא יודעת עליו כלום… והיינו בקשר שנתיים.
….
בין אמצע כיתה יא׳ ועד סוף כיתה יב׳ הייתי מקפצת ״ממיטה למיטה״, זאת אומרת שכל בחור ונער שהצבעתי עליו חדר לי לכוס לא מעט זמן אחרי.
יש רק את ההוא עם העיניים הכחולות מאילת שלא זיינתי וגם את זה שארגן את הלינצ׳ שעשו לי בכיתה ח׳, גם את ההוא שניסה לנשק אותי 5 פעמים ללא הסכמה ובסוף זרק לי שאני ״סתם זונה מכוערת, מי רוצה אותך בכלל״.
אבל בגדול באופן כללי הייתה לי תקופה שרמוטית ותמיד גבולות ברורים, אם לא בא לי זה לא קורה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שמצצתי לאדון ד׳, כמעט לא זוכרת איך הגענו לסיטואציה…. הוא קרא לי לשיחה, סתם שיחה ״ידידותית״ למרות שגרגר של ידידות לא עבר בנינו מעולם.
זה היה בגן שעשועים שמתחת לפעוטון, עשינו סיגריה ואז הוא ליטף וליטף ואני התמסרתי והתמסרתי. בשלב מסוים הוא מניח את ידו על כתפי ואני יורדת על הברכיים ופותחת את הפה. קצת כאילו ידעתי שזה מה שיש לי להציע לו, שאין באמת סיבה שירצה להיות איתי בקשר שלא כולל סיפוק מיני שלו.
בכנות, אחת המציצות שיותר נהנתי מהן בחיי, אני מוצצת בתאווה, בגאווה… אם זה כל מה שיש לי לתת אז זה יהיה הכי טוב שאפשר.
הוא גומר אחרי מספר דקות על הספסל ליד, משום מה אני בטוחה שכל החבורה צפתה בנו אז.
כמה שבועות אחר כך הוא מציע להגיע אלי לחדר, שאעשה לו מסאז׳ ואני לא מסרבת, האדון ד׳ הוא החתיך שבחבורה ואני מקבלת כל בקשה שלו בשמחה.
הוא מגיע לחדר ואני עושה לו מסאז׳ בקטנה, מהר מאוד המגע הופך מיני מהצד שלו ויהיה קצת ברור מאליו שעכשיו נשכב.
אני מתכופפת כלפי המיטה, הוא מלביש קונדום וחודר אלי במכה ואנחנו מזדיינים כמו שפנפנים ואני גונחת, כי אני אוהבת לגנוח.
וככה נפגשנו עוד איזה פעמיים, תמיד התחלנו במסאז, פעם לי ופעם לו ותמיד זה נגמר במציצה מטריפה וזיון לא מהעולם הזה. לאותה תקופה.
עם האדון ג׳ דווקא היו לי שיחות טובות, הוא תמיד כיבד אותי כשקיימנו יחסים, נמנע מלהציק לי גם אם הוא ליד החבורה. אבל מלבד כמה ליטופים וחיבוק לא היה שם חיבור עמוק.
….
כרבולים של חול ואני תכף שומרת שבת, כל אלה היו חיבורים של סתם, של תשוקות חסרות מעוף, של רצון להיות אהוב. והיום אנני גברת ״לא מתכרבלת״, היום יותר מאי פעם אני מבינה את הערך של חיבוק, של קירוב לבבות שכזה הכי פיזי אבל הכי עמוק שיש. היום אני מרגישה בטוחה סביב הידיים שלו, סביב שנינו.
….
כשהתחלנו לצאת, ממש בהתחלה של הקשר שלנו כשעוד היינו נפגשים ל״סטוצים שטחיים״ העדתי על עצמי ככזאת שלא מתכרבלת, זאת שצריכה את המקום שלה, זאת שלגעת ולהתחבק בלילה פחות עושה לה את זה. אתה העדת על עצמך שאתה הכי מתכרבל, הכי מתלטף והכי נוגע… שככה אתה הכי אוהב לישון. ככל שהקשר התקדם אנחנו התקרבנו, בהמון מובנים בניהם גם בכרבולים.
האמת שזה אחד הדברים המפתיעים שגיליתי על עצמי.
זה התחיל עם ליטוף ידיים ועבר להנחת רגל אחת על השני, המשיך לחיבוק לפני ואחרי השינה ובכלל ככל שהזמן עבר לימדת אותי איך להתכרבל ולהנות מזה.
ככל שהזמן עבר גם הבנתי עד כמה הרגעים האלה, החיבוקים במיטה והשינה המשותפת מחברים בינינו. בדרך הזו נפתחת בפנינו עוד דלת של קירוב לבבות, עוד אפשרות לחום ואהבה.
עם הזמן וככל שנבנה בינינו בטחון הרגשתי יותר ויותר בטוחה בכל חיבוק שלך.
בחודשים האחרונים אנחנו לא מפסיקים לגעת. אני נכנסת למיטה וצוללת לחיבוק שלך, אתה מחזק כל אחיזה ועוטף אותי עם הרגליים והידיים שלך. החום שלך חודר לי את הנשמה ובכל רגע כזה של כרבול מתוק הלב שלי נרגע.
….
אתמול בלילה נכנסתי למיטה, בערך חצי שעה אחריך ואתה כבר ישנת שינה מתוקה. נכנסתי למיטה וישר חיבקתי את החזה שלך ואתה בתגובה קירבת חיבוק ועטפת אותי בך. הפנים שלי צמודות לחזה שלך ואני מרגישה כיצד הלב שלך פועם לתוכי, אני שומעת את הפעימות והנשימות וכמעט את הדם שלך זורם לאורך גופך.
אתה מחבק ואני בודקת, מנסה לזוז… אולי זה אינסטינקט של ׳לא להתכרבל׳ ואתה מלפף את ידך סביבי ומצמיד אותי לחזה שלך קרוב יותר, חמים יותר.
וככה אנחנו שוכבים ומתכרבלים, אני נושמת אותך ואתה אותי, אני שומעת את הנשימות שלך, אני מרגישה כל נים בך ואתה מצמיד אותי קרוב יותר וחמים יותר. מתוק יותר.
וככל שעוברות יותר דקות אני מרגישה יותר קרובה, יותר בטוחה, יותר במקום שלי… כמעט כמו להיות על הברכיים לצידך.
וככל שהחיבוק נרפה אני מבינה, מבינה למה חיכיתי שנים, למה אף פעם לא הרגשתי בטוחה לשכב ככה בחיבוק.
היום ובזכותך אני יודעת כיצד מרגיש מקום בטוח.
.
