|
|
|
זהו, נפתח הפצע.
היה נראה שכבר החלים, אבל לא.
ילדונת שכמותי, שיחקתי איתו, התגריתי בו, גירדתי בשוליים, גירדתי בלי ציפורניים, ריפרפתי מעליו, צחקתי עליו, שמתי קצת רוק על קצות האצבעות ומרחתי עליו.
תנועה אחת לא נכונה, ממש בלי כוונה, ואאוץ'...
הייתי שואלת אם יש רופא בסביבה, אבל הספיק לי, לא תודה. אזדיין בסבלנות עד שיגליד חזרה.
בינתיים מסתובבת עם פצע פתוח
וכואב
ובוכה כמו ילדה קטנה. של אף אחד.
השבוע נגמר
השנה נגמרת
אני נגמרתי
אין לי מקום
התחלתי
נתקלתי באתר בלא מעט תמונות של ילדות עם מוצץ.
התבלבלתי.
הייתי בטוחה שהמוצץ הוא משל לזין.
ילדה טובה
סיבה לקום בבוקר
לקחתי תהרמון, וניסיתי לדחוף אותו בגרון
דחפתי מלמעלה, לא עבד
אמרתי טוב...אולי יכנס מהצד
לחצתי חזק חזק, זה רק גרם לתחושת מחנק
אפילו מלמטה, דרך הבטן ניסיתי לחדור
אבל היה שם כיווץ...לא נתן לי לעבור..
יכול להיות, בימים אחרים, שהייתי נהנית לשחק במשחק מרובה משתתפים...או משתתפות..
אבל היום במצבי, השביר כמו כוס קריסטל
אני לא יכולה להרשות לעצמי קרב חתולות.
אני חייבת את הידיים הגדולות שלך, עוטפות רק אותי, אני מבטיחה שיהיה שם עמוס..אתה תוכל לטפל רק בי.
יהיה שם מקום רק לאחת, אני.
אני נופלת ואני צריכה שתחזיק אותי
מה לא ברור? הכל מתמוטט לי ואני צריכה שתציל אותי
אני צריכה שתחייך כשאצחיק
ותנחם כשאבכה
שתלטף כשכואב
שתאחה כשנשבר
שתהיה
אפשר?
לפעמים זה נחמד להוציא לשון
ולהגיד רק "כן אדון"
להשמיט את י' השייכות
להשיל מעצמי אחריות
קוראים לזה "צומי" "דווקא" או "בראט"
מעניין לי תתחת אני לא קוראת לזה זה בא לבד
בבדסמ שלי אתה משאיר פירורים בדרך, ואני אחריך, גומעת, מלקקת תאצבעות.
אתה מקשיב למוצא פי ולא פחות לרחשי ליבי, ואומר את המילה הנכונה, שמחזקת.
בבדסמ שלי אתה תמיד גדול ממני.
מוביל, בשבילים שלי. בשבילי.
בבדסמ שלי אתה זורק פירורים וממתין בסבלנות עד שאגיע בזחילה, כנועה, מתחננת, רוצה רוצה רואה רק אותך.
