|
|
|
בית זה מקום להניח את גופי ואת מוחי לנוח מתלאות היום.
בית זה לא רק קירות וחלונות שאפשר להסתכל דרכם.
בית זה שאתה מחזיק לי את היד,
מנשק לי את השפתיים.
אף מילה לא צריכה להאמר בנינו
רק נגיעות שבמקום שאנחנו קיימים.
זה המיטה במסגרת הלך הרוח שלנו
אתה מחזיק את הלב שלי בידיים שלך.
כשהייתי ילדה סבתא הייקית שלי אמרה לי
תעמדי זקוף תעמדי ישר
תכווצי את התחת
תכניסי את הבטן.
טוב אין לי בטן שאפשר להכניס
אני עוד מקפידה ללכת זקוף ולא להתקפל כפי שבה לי.
באתי ממשפחה אריסטוקרטית
הילד הראשון (אחותי) , קיבלה את כל תשומת הלב
ילדה מושלמת, יפה ומוכשרת.
ותמיד הם עושים עוד ילד, הגיבוי (אני).
מה לעשות שלא היתי מושלמת ואף אחד גם לא ציפה.
וכן עשיתי מה שבא לי.
אבא הבין אותי ואהב אותי
והיה לי חיבור איתו יותר מאשר עם אמא שלי.
עכשיו זה הפוך כי רק אמא נשארה
(את אבא שלי הגיבור איבדתי בג'נין.)
אז כווצתי את התחת
ופיתחתי פה
הפה לא ידע גבול השפלתי אנשים, עשיתי אותם קטנים.
השתמשתי בסרקזם ארסי ומר.
ןהרחקתי אותם ממני.
באוניבסיטה הצמידו לי מתרגל ללימודי מתמטיקה
ידעתי שהוא לא הולך להשאר זמן רב
הוא יברח, הוא ינטוש אותי כמו כולם.
הוא בא חתיך מדהים, ואני ניסיתי להפעיל עליו את המניפולציה שלי.
זה לא עבד, הוא נשאר הוא היה אדיש, לא שם לב לא נעלב.
חזר ולמדתי מתמטיקה,
והוא נשאר ולא עוזב אותי
מהר מאוד נכנסתי להריון ונולד לנו ילד פג. (ילדה מגדלת ילד.)
הוא מחונן , יש לו IQ מעל 140.
גדל להיות בחור גבוה ויפה.
אחר כך ילדתי בת
ןעוד בת פג שגם נולדה בחודש שמיני להריון.
ואני עדיין מכווצת את התחת והולכת זקוף עם עיניים קדימה.
ככה אני ניראת 1,000,000 $
זה לא בשבילך
זה בשבילי
כי אני אוהבת
כי זה נותן לי סוג של כוח
גם אם לא תראה את זה ואחרים לא יראו את זה, אני ארגיש את זה.
אז יש סטים של לנז'רי בכל מיני דגמים ובצבעים.
סטים של תחרה וסאטן ומשי.
אני לא צריכה יש לי המון, אבל אני רוצה ואני אוהבת ואני יכולה לקנות לי.
אז יש לי מותגים בינלאומיים
מויקטוריה סיקרט, קווין קלין, ארמני, Princesses Tam, שמבאים שיק צרפתי, דגש על מנימליסטי.
הצבעים
שחור - שמראה מסתורין ואפלה
אדום - תשוקה ואהבה
לבן - טוהר
סגול וכחול - מלכותי
צהוב - שמש וחום
לעולם לא אלבש חום וצבע גוף.
זה החולשה שלי.
ללבוש כל יום משהו שונה, ללכת ולהרגיש הכי יפה ונחשקת, גם אם אני הולכת סתם לעבודה.
שוב פעם אני לא צריכה אני רוצה
וזה משהו שהשולט המדהים הראשון שלי הסביר לי שיש הבדל בין צורך לרצון.
את תקבלי ממני מה שאת צריכה, ולפעמים גם מה שאת רוצה, אבל לא תמיד. ככה הוא אמר.
ויש אחר שניסה לשנות את הרגלי הקניה שלי.
ונכנס לי לארנק, וביקש לפני שאני קונה משהו לדווח לו על הקניה.
זה קו אדום מבחינתי,
לאף אחד אין זכות להתערב לי בארנק.
עוד פעם אנחנו עובדים קשה ומרווחים יפה.
אז נשים יקרות יכולות לקנות סט מהמותגים שצינתי, ולהרגיש על גג העולם.
תשוקות עמוקות נוטפות בעונג בזמן שאנחנו טורפים אחד את השני.
לוקחים את הטעמים לגבהים חדשים.
רצון וצורך לענג אחד את השני בפראות בזמן שהם נצרכים במלואם.
להגיע לרעב בלתי נתפס ולהרגיש שבע.
להיות חסר נשימה אבל עם אוויר הזורם דרך הריאות.
הנוזלים שלנו מחתימים את האחר.
פעימות הלב החזקות מזרימים דם לעורקי, נותנים הצתה לדמיוני וחום מתפשט בי.
תרגיש,
את כל החלקים של גופי חמים רטובים ונפוחים,
ואני מרגישה את פעימות הלב שלך בכל מקום שאני נוגעת.
אני מרשה לעצמי לגעת כי כולך שלי.
אתה מפשיט אותי בעיניים שלך לאט ובמכוון,
נותן לחדר ללמוד את השמות שלנו בעל פה.
נישמתי מועדת אל תוך הווידוי,
החום,
ההבטחה שלך.
טעמתי רעב,
תשוקה כמו משי וחטא,
אבל זה מתפרק שאתה נוגע בי שם.
כל כאב מוצא תשובה בידייך,
כל ספק כורע על מזבח פיך.
תגיד את זה שוב בחושך,
תן לזה לחלחל באוויר
דבר לא משתווה אליך
לא האש,
לא הנפילה,
לא כמו שהגוף שלי זוכר את עצמו.
אנשים חושבים שהם מדוכאים
מה שזה באמת זה גירוי יתר.
המוח שלי הפסיק להגיב להנאה נורמלית,
זה נקרא - Anhedonia,
זה מופיע כשטוח רגשי,
תשוקה נמוכה
ותחושה ששום דבר כבר לא יכול להלהיט אותי.
גם שהחיים נראים בסדר.
זו לא תעלומה.
אני מרגישה שמערכת הדופמין שלי בנויה ממאמץ,
סיכון וציפייה,
וכל הזמן אני צריכה להזין אותה ולא להזניח אותה.
הגוף שלי לא מקבל טוב שהדופמין שלי מועט.
עם הזמן מערכת העצבים שלי מסתגלת על ידי הורדת רגישות .
שזה קורה - חוויות יומיומיות מפסיקות ליצור שמחה,
הכל מרגיש משעמם
הסקס מרגיש מכני
המוטיבציה דועכת,
אני עדיין עובדת וחיה
אבל התגמול הרגשי לא קיים.
אז אני מחזירה לאט לאט דברים שדורשים מאמץ ונוכחות.
אימון טוב.
מגע יותר עמוק
יחסי שליטה
וריכוז.
השקט,
מחכה לסימן,
המבט שאני רואה מעבר לחדר שאומר:
"בואי לכאן'.
התנועה הרכה של הגוף
שאני מתקרבת בהכנעה
אתה יכול לראות את עורי נוצץ
שאתה מביט בו.
הנשימה הכבדה שלי
מתרגשת
הנגיעה הראשונה של שפתיך של הלשון שלך.
הנשיקה שנושאת את משקל
כל סוד שאתה רוצה לחקור.
זה ממש כאן, ברגע זה.
מדונה גם בגיל 67
לא עוצרת
נראת מעולה
שרה בעצמה בפרסומת לבושם של דולצ'ה וגבנה.
La Bambola - הבובה
כן היא בכלל לא בובה שאתה יכול לזרוק אחרי שימוש.
כמו כל הבובות שלך.
כאן היא שרה ומשחקת עם שני גברים.
מלכה
חזרתי בערב מהעבודה
ישר קלטתי שמשהו לא בסדר
לפי הפרצוף של בן זוגי.
תשפוך אמרתי לו -
הוא אמר שהאמצעית הסתגרה בחדר עם מישהו.
מה מי הוא?
מה פתאום
ממתי יש לה חבר?
היא עדיין ילדה
לא היא בת 18.
רגע אתה מפחד שהם יעשו מה שאנחנו עשינו?
גם אם היא רוצה לעשות את זה היא לא תשאל אף אחד.
טוב אני אטפל בזה
גם בעבודה אני פותרת כל בעיה,
עליתי במדרגות עם המגפונים עם העקב הקטלני שלי,
שכולם ישמעו שאני מגיעה.
דפקדתי בדלת ואמרתי לרדת למטה לארוחת ערב.
היא פתחה ראיתי את ה'מישהו" , אני מכירה אותו
הם למדו ביחד.
לא מזיק.
בלילה שהיא כבר במיטה דיברנו
על : "לא" - זה לא
"אולי" זה - לא
"נראה" זה לא.
רק שאת בטוחה ב- מיליון אחוז.
ולא נכנסים למיטה בלי קנדום.
אצל הבן היה יותר קל.
אז הוא אמר לי שהוא צריך ללכת למיטה עם בחורה ולחתום על חוזה.
כן היא צריכה לחתום שהיא מסכימה ללכת למיטה.
המגפונים הקטלנים
הרגע הקסום הזה
שאני מחכה למכה הראשונה
שאני יודעת שכל כך מגיע לי .
(כן אזמנתי את זה).
כל היום חיכיתי
התגעגעתי לזה.
יודעת ומכירה את הכאב,
וזה יכאב
והכימיקל במוח שלי ישתנה עם התחושות,
וזה יגרום לי לאהוב את זה
יותר ממה שאני יכולה לדמיין כשהייתי 'ילדה וניל'.
