Storm

בכל פעם שאני חושבת שסיימנו 

אתה דוחף אותי עוד קצת 

והרגעים האלה לרוב 

בסופו של דבר 

הם החלקים האהובים עלי 

יש האומרים משוגעת אחת 

מתי תתבגרי? 

אך אני יודעת שהחיים קצרים מדי לשעמום וחוסר מקוריות.

אני רק רוצה להמשיך בחוויות החיים והרפתקאות...

תוך כדי צעדי שמותאמות לקצב שלי.

הגעתי למסקנה שגברים דומיננטיים הם כמו גלי האוקיינוס 

קריר עוצמתי ובלתי מתפשר

ויכבד את הכוח שיש לו עליך 

אם את לא נלחמת בו ומתנגדת לו 

בעדינות הוא מחזיר אותך בבטחה לחוף 

במקדש נשכח אעמוד בפתח

ואגש לחופה בשקט 

כל כך הרבה זמן

רציתי לשאול את אלוהים 

" יש סוטים בגן עדן"

אולי אנחנו לא בוחרים את גורלנו

ואש נשמתי נתונה מלמעלה 

סלח לי אלוהים 

לא בא לי גן עדן בלי סוטים 

כי יהיה משעמם לי שם 

איך אני מתחילה לתאר איך מרגיש עורי.

הרכות של כנף מלאכים.

החום של שד שפרדוקס מעביר את דעתי מסתובבת בתאווה מטושטשת. 

תענג אותי עם הכניעה שלי

תשאיר אותי בתשוקה שלך.

הוא השתוקק לעורה,

לגניחותיה,

לכניעתה.

היא השתוקקה לסימניו,

להענקת כאב

לדומיננטיות שלו.

יחד הם מצאו איזון 

בחרתי לכרוע לפניך  ברך 

ולקורא לך "אדוני" 

אתה כוחי 

אתה תגן עלי מפני כל נזק 

אפילו מעצמך.

אתה תשמור על הדימוי העצמי שלי.

אפילו מפני עצמי 

אתה תחזיק אותי ותטרוף אותי 

בתגובה שבחרתי להיכנע לך 

שלך נסיכתך 

יש לי צורך להיכנע 

לוותר על שליטה

ולתת את עצמי ואת גופי 

והעובדה שאני נשלטת -

ממלאה צורך פנימי 

לך יש צורך לשלוט

אבל חלק מהשליטה 

הוא גם הצורך להוקיר ולהגן 

לכל אחד בעולם 

יש צרכים כאלה 

ברמה זאת או אחרת 

אנחנו פשוט קצת יותר קרובים 

לקצה אחד של הסקלה 

לרצות אותך 

בדרך הכי  מלוכלכת ,

הכי ברוטלית. 

הכי סוטה...

יותר משלנו -  מכולם!

לרצות אותך עם הידיים 

של נשיכות של השוט

של משחקים.

רוצה מאיתנו מילים גסות,

של לחישות

של גניחות 

וצעקות

רצון לחיות 

תפשיט את דעתי

לאט לאט 

תפרק את דמיוני 

ותלטף את האינטלקט שלי

תפרק את מחשובתיי 

ודגדג את הברק שלי

מפשיט אותי מכל הסבלנות 

ותגרום לי להיות חזקה מהמציאות