|
|
|
כך
כמו הגשם במדבר
אתה כאן
בלעדיך, חייתי בלי להרגיש.
איתך
נולדתי מחדש כדי לחיות
אלף צבעים התעוררו
בהוויה שלי - בשבילך
אשמח להגיע לצד שלך
תרגיש שאתה מחזיק בידי
הייתי רוצה ללכת לאיבוד במבטך
לעוף
להרגיש שלך עוצרת את הזמן.
לעוף
כמו ציפורים חופשיים בשמיים.
היום אני יודעת
שלצדך עד הסוף אגיע
מילים חדשות נולדות בכל שחר
ההשראה שלי
הקול שלי
ממך אני שואבת את הכוח
להאמין בך - בנו
קח אותי ביד ותוביל אותי
לעולמך.
אני רוצה לשבור כל כלל.
אני רוצה שתראה לי את הכניסה ליקום אחר.
תיקח אותי לשם.
אני רוצה לראות את הגלקסיה דרך העיניים שלך.
בא לי לטעום את הדבר הכי מתוק
שאי פעם חוצה לך את הלשון.
אני רוצה
לנשום
הרעב שלי צועק
אני רוצה את גופי נשרף
אני רוצה סימנים שצועקים לעולם
שאני שלך
רק שלך - שאף
אחד לא יתקרב אלי
יש לך את המילים שלי
יש לך את הגוף שלי
יש לך את הנשמה הכנועה שלי
האם תסכים לקחת אותי?
ענן כהה זז פנימה
רק נפילה אחת של גשם יכול לשטוף
לשטוף את הכאב.
רק קרן שמש אחת
כדי לחמם את עורי
שחרר אותי מהקור שאתה טובע בו.
יכולתי לומר שלא איכפת לי
אמת היא שהעיניים שלי עקבו אחרי גופך
שחיכיתי כל כך הרבה זמן
שלא תעז לשנות
דעתך.
ונראת כל כך קרוב אלי
אבל עדיין מעבר להשיג ידי
קורא לי
ומשחק מחבואים
תסתכל מאחורי הדלת הזאת
אני כבר חיפשתי אותך
אני כבר לא ילדה קטנה.
אל תנסה לחפש מישהי שתחליף אותי
אל תסתובב לבזבז זמן
אל תסתובב ותחפש מישהי אחרת שיציל אותך
ואל תעשה את אותה טעות פעמיים.
אל תשנה את
דעתך
אתה לא מפסיק להדהים אותי
עם הרצון הבלתי נשלט שלך,
משתלט על הגוף שלי,
מפתה אותי עם המשיכות שלך
והחיוך הזה שלך...
מלקק את היין מהשפתיים שלי,
הניחוח האירוטי שלך,
אז בבקשה, בא תתקדם
תטעם את החזה החם שלי
תכרסם את הפטמה הזקורה שלי,
תהרוס את השיגעון שלי
תילחם בשדים שלי
הראה לי את אומץ ליבך.
הרחקת את הרגליים שלי -
פתחת אותם לרווחה
עטפת אותם על הכתפיים שלך
ולאט לאט שיגעת אותי
אתה נאנח שאתה לוכד את הריח המתוק האירוטי שיוצא משנינו - אני רואה את זה בעינייך
אתה לא יכול לחכות.
מחכך בעדינות את התל שלי
מעסה אותו רכות עם האצבעות
מעורר את הגוף שלי לרעוד.
השדיים הכואבים שלי מסתתרים בידיים החמות שלך, מענים את הפטמות הורדות שלי.
הירכיים שלי מתנודדות
די עירניות,
רוקדות ,
יוצרות מחוות אטיות של עדינות.
ציפייה וצללים רכים על הרצפה
גופים מתרגשים בהזיות חמות
מיחלות לשחרור.
הלילה הפך אותי לשלו
הוא שבר כל פיסת פמיניזם שקיימת בי,
וכבש כל חדר בלב שלי.
ובכל חדר העיר את השדים שקברתי מזמן
הוא הרגיש איך לאט לאט המסכות שלי יורדות -
ביחד עם הבגדים שהוא הוריד
והשאיר אותי ערומה מולו.
הוא התישב ומשך אותי אליו
והרגשתי כמעט כמו שאני שלו והוא שלי
עולה ויורדת בגניחות של תשוקה
או אולי בכלל הנחת רווחה - שסוף סוף
אני איפה שאני צריכה להיות
והוא
בדיוק איפה שאני צריכה אותו -
בתוכי.
הלילה פרצה בגללו מלחמה -
בין השדים למלאכים שבי
שעד היום חיו בהפסקת אש שאיימה להישבר.
אני מנסה להבין את הטירוף המוחלט הזה
ואולי הוא בעצם הגאולה שלי.
והוא נכנס לתוכי כל כך עמוק
עד שהנשמה יצאה ממני
ורק הוא גרם לי להישאב לרגע,
הוא החייה אותי מחדש
ליקק כל פצע פתוח עם הלשון החמה שלו
שיודעת בדיוק
איפה רגיש,
איפה כואב,
איפה פעם שברו לי את הלב
הלילה גרם לי להבין -
שיותר מכל דבר אחר
אני קודם כל שלמה.
שזה בסדר לתת לו את השליטה
שלידי גבר אחראי שמוביל
חיבר אותי חתיכה אחרי חתיכה
ואם כל נשיקה במורד הגוף שלי
אני משלימה עם עצמי יותר.
לימד אותי לאהוב,
קודם כל את עצמי
ואז גם אותו.
נכנסתי לחדר ריח חריף של ויסקי באוויר
הוא מזג לי משקה ואמר: 'שבי תרגעי',
לקחתי את הכוס ובלי לחשוב שפכתי קו ישר דק בין החזה שלי,
הוא מסתכל איך הנוזל יורד ונוזל על הירכיים שלי,
אני מסתכלת בעיניו ורואה רק את הרעב
הוא רוכן מעלי ומלקק את פי, ושפתיו מתחילות לעקוב אחרי נתיב הויסקי.
מרים רגל אחת שלי ושם אותה על הכתף שלו.
הראש שלי נופל לאחור, והוא ממשיך לטרוף אותי.
אני מתחילה להתפתל וגורפת את ציפורני בכתפיו.
ואני מתחילה להמריא
חסר נשימה הוא מסכל עלי
והחיוך שלי משאיר אותו חסר מילים.
צועדת באופן מפתה את דרכי לעברו
נופלת על ברכי
אף פעם לא שוברת את הקשר עין
צבעתי את השפתיים בליסטיקה אדום בוהק
הלשון מציצה מתגרה בשפתיי
החזה שלי חשוף והפטמות שלי בשיא בגלל הריגוש ובגלל הקור.
צליל האבזם של החגורה שלו
מסמן לי את העתיד לבוא
הוא משתחרר ולוקח באגרוף את רעמת שערי
נעמה נעקרת מגרונו שהוא רואה את עצמו נבלע.
ואני מחייכת
ומענגת אותו עד שאני שומעת נשיפה עמוקה.
זה מספיק אומר לי מקים אותי וזורק אותי על המיטה.
הלילה הרגיש כמו רוע טהור
נשמתינו התנגשו והכעיסו
שירתנו הזוהרת בזוהר שניתן לראות ולהרגיש לאורך קילומטרים.
החום שזרם מאיתנו לא היה שום תשוקה גופנית אנושית.
הבגדים נקרעו
הנוזלים פוזרו
הגוף כאב
הקולות והגניחות נשמעו כרעמים
היקום הזה לא היה מסיים את העימות
עד שאנחנו היינו מרוצים.
בזרועותיו אני מרגישה
האצבעות עוקבות אחרי מסלול שהוא כובש - בחושניות ולאט.
כל פגם, כל צלקת.
הוא מספר סיפור שונה
מסע של התגברות.
ולהיות
אומרים אהבה מתחילה בעצמך
אמת
אבל הדרך בה הוא אוהב אותי
כולי,
זו רמה חדשה לגמרי
שאני מוצאת מסקרנת,
ההרגשה המביכה הזאת
נמאס לי להיות עירומה ולהתבייש,
לאט לאט נסע
משנה את המסלול
חשבתי על עצמי בנוחכחותו
בזרועותיו
מרגישה אהובה
הוא מוקיר אותי
סוגד לי לגוף שלי לנשמתי
בזרועותיו
אני בד הציור הריק שלו.
האצבעות שלו כותבות סיפור
של יופי שזורם עמוק בעור,
הלשון שלו מאייתת
משמעות האהבה בכל מיני שפות
בזרועותיו
אני זקוקה לו
להחזיק אותי חזק יותר
כמו שהוא אוהב אותי יותר.
ולפעמים אני אוהבת את זה איטי וחושני ❤️
