שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Baby steps

לפני שנתיים. 17 בפברואר 2022 בשעה 13:23

העולם הזה הוא הלוח שחמט שלי

האנשים בו, הם השחקנים שלי

אני מנתבת אותם על פי רצונותיי, על פי תשוקותיי

התחזקתי מאז, דברים השתנו בי

אני לא "מתמודדת עם החיים"

אני לא "שורדת"

אני לא "נופלת, קמה וממשיכה"

אני מובילה את המסע

אני יוצרת את המשחק

אני התסריטאית הראשית לא רק של החיים שלי

אלא גם של החיים של האנשים שקרובים אליי

למדתי לשלוט בעולם, באנשים

אני יודעת לגרום לאנשים

לאהוב אותי בקלות

או לשנוא אותי

או להתחבר אליי

אני יכולה  לגרום לאנשים להרגיש

מה שבא לי שירגישו

יש לי כוחות. 

אני ממכרת, כמו הירואין

ובניגוד להירואין

אני לא הורסת אנשים, אני בעיקר בונה אותם.

אחרי המון שנים שלא ידעתי איך זה מרגיש

היום אני יכולה להגיד בלב שלם

 

שאני שלמה.

לפני 3 שנים. 6 בפברואר 2021 בשעה 15:29

אמרו לי ש bdsm לא קשור לסקס

אמרו לי שזה 2 דברים שונים לגמרי

אמרו לי ש bdsm זו אומנות מנטאלית

ובמקביל, כל מה שרצו ממני זה רק סקס.

"תמצצי כלבה, תמצצי לי את הזין"

"אבל אדוני ... אמרתי לך שקשה לי עם זה.."

"יש גבול לסבלנות שלי, כלבה מזדיינת"

"אתה זוכר שאני לא רוצה שום דבר מיני אדוני?"

"סתמי את הפה שרמוטה, תתחילי למצוץ לי את הזין".

 

"אדום!"

"אדום!!!!"

 

*כל החיים רצו ממני סקס ...

אני יודעת שאני נראית טוב, אני יודעת שאני משדרת מיניות, האם זה אומר שזה מה שאני מחפשת? או שמא זו חומה שבניתי כדי להסתיר את מה שבפנים? כדי שלא יפגעו בי?

יש לי אישיוז, המון אישיוז.

אף אחד לא מצליח לקרוא אותי עד הסוף .. 

לא נשאר אף אחד בעולם הזה שהשליטה לא מתקשרת אוטומטית לזין שלו?!

 

אני עייפה. 

גברים זה איכסה.

 

פרקתי.