The Holy Hooker

כל מיניי תהיות לגביי האנשים סביבי ,החברים , אלו שטוענים שאוהבים , אלה שטוענים שאיכפת ואילו שאני טוענת שהם לא...
לפני כמה ימים הגעתי למסקנה שקצת העציבה-אותי - איו לי באמת חברים קרובים.
היו לי כאלה כשהייתי קטנה ,בתיכון אבל היום הם יותר אנשים שאני מבלה איתם מידי פעם ומשתפכת כשכבר אני לא יכולה יותר לסחוב אבל לא בטוחה שאני באמת סומכת עליהם, לא תמיד מרגישה שהם נותנים את העצות הנכונות ולרוב לא נותנת להם להיות שם בשבילי..

יש לי היום הרבה אנשים שמייעצים לי, שאני מבלה איתם ,שאני צוחקת איתם ובוכה איתם אבל אני לא מרגישה קרובה לאף אחד מהם וזו לצערי כניראה בעיה שלי ולא שלהם, פגם בי ולא בם אבל אין לי מושג איך לשנות את זה בעצמי.

הייתה לי טראומה חברתית ,ניקרא לזה ככה שאני חושבת שלא התגברתי עליה. אנשים שמאוד אהבתי ואוהבת ויודעת שגם הם מרגישים ככה כלפיי בגדו בי (לפחות כך הרגשתי מבחינתם זה לא היה כך) , בגדו בערכים חברתיים שכולנו מגנים כשאנחנו שומעים ורואים באמצעי התקשורת אבל מתקשים לראות את החומרה כשזה קורה אצלנו.
דיברנו על הנושא וליבנו דברים והאמת היא שאני לא כועסת עליהם יותר כי אני מבינה שאנשים מתפתחים בקצב שונה ולעיתים לכיוונים שונים , אבל אני מניחה שהעצב ,הכבוד והיכולת לתת אמון באנשים כחברים נפגעו

למרות שכשהתגייסתי והכרתי אנשים מקסימים הייתי דיי בטוחה שזה עבר לי , אבל היום אני חושבת שזה פשוט נדחק פנימה.
יש אנשים סביבי שאוהבים אותי ורואים אותי כחברה שלהם , אני מניחה אבל אין היום הרבה אנשים שאני לצערי מגדירה כחברים....

וזה עצוב לי וחבל, כי אני מרגישה שאני מפסידה הרבה ביגלל זה...