לפני 4 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 8:28
מנשק אותך מאחורי האוזן
מגיע לאט לצוואר והיד מטיילת
את פותחת את השפתיים
אני סוגר את הדלת וזורק נעליים
את מושכת אותי מהמכנס למיטה
אני מרחיק את הלב ושם על השידה
את נצמדת לי לגוף מציירת כל שריטה
אני נשכב לאחור ומסתכל איך מרועשת
את הופכת לשקטה מביטה לי בעיניים
אבל לא מצליחה לראות לי את הנשמה
אני תופס אותך חזק במקומות החלשים
את משחררת בדיוק כשאת נופלת לסדינים
זזה כאילו לא נשארו לך באמת מעצורים
אני לוחש לך שאת חיה בשביל חופש ומשחקים
ואת עונה לי ששנינו אסירים לרגע הזה... שלא מפסיק לחזור כל פעם עם אדם אחר עד שנמצא את האדם שיגרום להשאר
