סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כלבלבת

מחשבות רגשות ופרפראות של נשלטת
לפני שבוע. 19 במאי 2022, 16:29

 

התייפחתי. סגורה בעצמי. רועדת. המומה וכואבת. משום מה במקום הקלה שהכאב נגמר, שעמדתי בזה, במקום להרגיש גאווה, הייתי בעיקר מבוהלת. 

הרגשתי חרדה עמוקה אחרי, כזאת שאפילו כשהיד שלך היתה עמוק בתוכי, וקרעת אותי לשניים כמו ים סוף, אפילו אז לא חשתי כמותה. 

איכשהו בשניות האלה הראשונות אני חוזרת להיות ילדה קטנה.  

הדקות נקפו, ולאט לאט פתאום שמתי לב לחום גופך לצידי. קצב הנשימות שלי הואט. הפסקתי לבכות. נפתחתי לחבק אותך ואז להתחפר עם הפנים בשקע בית השחי. והריח שלך עם המגע של העור הפסיק את רעדו של הלב. 

המחשבות התחילו להתבהר ופתאום סקרן אותי מה הכנסת. 

-זאת היתה רק היד שלך?

- מה כבר עוד יש לי? 

ביני לבין עצמי פתאום מהרהרת אם כאב שורף קלוריות. מרגיש לי שכן, ולו רק בגלל איזו הגינות קוסמית שכזאת- היית ילדה טובה, מגיעה לך הפחתה של שליש או לפחות 500 קלוריות. לא????

- צריך להמציא אפליקציה שתחשב כמה קלוריות כל אקט בדסמי צורך

- למה צריך לדעת?

- אולי לך לא חשוב לדעת. 

מממ... חושבת על שוקולדים של אחרי. גם מתוקים הם סוג של נחמה.... מעניין אם שרית בדסמית 🤔 

חייבת לשרוף קלוריות! 

כנראה שחזרתי לעצמי, לתודעה הרגילה ולדאגות השוליות שמעסיקות אותי כשהידיים שלך מחוץ לחורים שלי. 

 

לפני חודש. 18 באפר׳ 2022, 17:08

להתאהב בגיל 45

זה לכל הפחות אקט אידיוטי (!)

אישה בסטאטוס שלי כבר לא רגילה להתרגש

בטח שלא להתחרמן אש 🔥

מתמונה של רגליים שעירות במיטה זרה 🛏️

באמת אדוני אני לא אמורה. 🤷🏻‍♀️

אבל רכבת ארוכה ונסיעה שלא נגמרת 🚂

בין עתלית לאי שם 🛣️

מוציאים ממני פרוזה מחורזת - עאלק משוררת

ותובנה אחת, (שבינינו לא יכתבו עליה ספרים 📚)

שמתחילה, בלגנת לי את החיים

אבל לאט לאט בין הציני לאירוטי 

באורך רוח, דיוק וקשב שקטים

הסתיימו הדרמה היומית הטלנובלות והסרטים🍿🎬

ומצא לו את הדופק, ואת הקצב הלב הכאוטי

 

לפני חודש. 11 באפר׳ 2022, 14:14

יושבת על הספה, לא מאוד נוח לי. הקפה שהכנתי כשדיברנו בטלפון כבר נגמר. 

עדיין יושבת. 

חושבת עליך. 

מידי פעם נזכרת במה שצריך לעשות- לנקות את התנור. כמעט מתרוממת מהמקום- להתחיל. 

נשארת לשבת.

 נזכרת בך יונק מוצץ ונושך את השדיים שלי אתמול. אוחז בהם בידיים החזקות שלך, והחספוס שלהן דוקר ופוצע את העור הרך והלבן שלי. 

חולשה נוזלית והלב מתפוצץ. 💥

נרגעת בנשיפות אויר קטנות וקצובות. 💨

חושבת לקום להשקות את הורדים בגינה. עוד מוקדם זו בדיוק השעה, לפני שהשמש תצרוב אותם ותאדה מהפיוניות כל טיפת לחות. 

נזכרת בך יושב עלי, מרתק אותי ברגליך מכריז שכולי שלך. 

לא יכולה לנשום. אני שם ברגע, מוחזקת, חסרת אונים, מאוהבת.

 אני פה, והרגע נגמר. אבל הוא לא באמת נגמר. אני חיה אותו שוב. 

ואז באמת מחליטה לעבוד, לפתוח מחשב לשבת לרכז את התשובות שקיבלתי בנושא החינוך המיוחד. אפילו מוציאה הודעת וואטס אפ לצוות הנחייה לגבי הזום ביום חמישי . אפילו. 

עדיין על הספה

רואה אותך לוגם אספרסו. היד שלך כל כך גדולה והכוס פצפונת. 

נזכרת ברגליים השעירות שלך. אלו שאני כל כך אוהבת. 

איך אפשר לאהוב רגליים של מישהו אחר? 

עדיין לא קמה מהספה. 

שלשום, אחרי שלושה שבועות בלי, דמיינתי את המבט שלך. כמעט בכיתי מצורך. 

אתמול נאחזתי בו. אני אוהבת להסתכל לך בחום של העיניים תוך כדי. אוהבת שאתה רואה אותי. 

 הן מלוות אותי גם עכשיו. 

טוב, אולי אני אקום להכין קפה ☕

לפני חודש. 7 באפר׳ 2022, 21:51

לדחוף את הלשון שלי עמוק וללקק לך את החור של התחת. 

 

לפני חודש. 28 במרץ 2022, 18:26

אין לי ספק שקוסאמה שייכת אלינו, בייחוד אחרי שצפיתי במיצגים של בולבולים מגבס מציצים מתוך נעלי עקב נשיות .

כך או כך קוסאמה שולטטטטתת!!!

 

ואף מילה על נקודות

לפני חודשיים. 19 במרץ 2022, 22:39

אני קצת כמו בלוטות' אנושי

מבצעת צימוד לאדוני

ומתחברת

 

 

לפני חודשיים. 16 במרץ 2022, 22:07

כשאני גם מתגעגעת וגם פגועה בו זמנית ואין לי מושג איך לנהל את הלב שלי 

אני אוכלת שוקולד 

כנראה שאני אוהבת את האכזבות שלי מתוקות, עטופות בנייר אלומיניום צבעוני  וממולאות במרציפן. 

 

לפני חודשיים. 13 במרץ 2022, 0:14

אז אני נזכרת בקול שלך שעולה בסוף,

ובנשימה שלך כשאתה עייף ונרדם,

וברגע אחרי כששמת עלי יד גדולה וגרפת אותי אליך.

ואני כל כך מתגעגעת 

אדוני

 

לפני חודשיים. 27 בפבר׳ 2022, 22:11

חזרתי היום מקניות. נוהגת, שומעת תוכנית חדשה ברדיו. השדרן מטיף לסוציאליזם ומשמיע מגדת' ואיירון מיידן בין דיון על פוטין לגינוי של נוכל הטינדר. 
וככה בעודי נוהגת, פונה ימינה לרחוב הצדדי בו אנו מתגוררים נזכרתי בהיי לייטס של יום העבודה שעבר עלי.
שיעור היסטוריה מוצלח שעסק במלחמה הקרה ויחסי רוסיה אוקראינה, שיחה עם הורים על אבחון לבת שלהם, תרגול עם כיתה א של ירידה למקלטים, והפינאלה ניהול סימולציה של תרחיש ירי טילים עם כל חדר המורים.


הנשימה שלקחתי מילאה את החזה שלי , כמו גם סוג של גאווה. פעם שנאתי את ההנאה הזאת שלי מהצלחות. מהטפיחה העצמית שלי על השכם. למדתי בשנים האחרונות לסלוח לי. 


ואז עברה לי מחשבה בראש- "אני לא זונה".
וזה היה ממש מוזר. כי אני באמת לא זונה, אז למה אני צריכה להוכיח לעצמי את זה? או לחשוב על זה בכלל?
נזכרתי בו לוחש לי באוזן, כשהוא בוטש את התחת שלי ואני מתפתלת מעונג וכאב, אומר לי שאני הזונה שלו. וכמה הרגשתי כמו הזונה שלו. איך באותו רגע זה מה שהייתי- באמת. זונה שלו.
אז איך זה שעכשיו אני לא מרגישה זונה?
פעם הוא אמר שהוא ממיס אותי. ישבנו על קפה. הגעתי נחושה. מבט אחד עליו, ארוך, רזה, עייף, מלוכלך מיום עבודה עם זיפים ... והכל נמחק.
בזמן שהוא שולט בי משהו בי הופך לגמיש ונוזלי ומשתנה לפי רצונו. כל מה שהוא רצונו.

לפני 3 חודשים. 19 בפבר׳ 2022, 19:00

לרוב יש טעם מוסיקלי מזעזע !!!!!