שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כלבלבת

מחשבות רגשות ופרפראות של נשלטת
לפני 9 חודשים. 25 באוקטובר 2021 בשעה 20:18

פחדתי
ממש פחדתי ממך
המבט החום הנוקשה, השקט, האנרגיה שקרנה ממך- עוצמה וכוח מרוסן.

כמו חיה שמריחה סכנה, האמיגדלה ניחשה. לי עוד לא היו מילים.
ההומור הציני, היבש שלך - אף פעם לא ידעתי אם אתה רציני או צוחק. אתה מבין- עוד לא הכרתי. לא ידעתי למה לייחס.


נמשכתי אליך בטירוף, אהבתי את מה שאתה גורם לי להרגיש, המסת אותי מהרגע הראשון, אבל היה בינינו מרחק . וכל כך יראתי ממך.
פחדתי שתכעס, חששתי שתעלם, פחדתי שלא תרצה ופחדתי לפשל- להגיד משהו לא במקום, לקלקל.


בינינו, עמוק בפנים השתמשתי בפחד כתירוץ.
יצרתי חיץ של זרות, שמרתי לעצמי מרחק ביטחון.


בעליה בדרך פרויד, בצהרי היום נהגים עצבנים צפרו, מצפים כנראה לשנות את האור האדום ברמזור החיפאי, שוכחים שגם כשיגיעו לחורב, יתקלו בהמשכו של אותו פקק. בעודי נשענת לאחור בכיסא הנהג, מותחת צואר תפוס משעות של נהיגה ומזייפת להנאתי את בוני טיילור, 
נזכרתי היום בך מחנה את הרכב בפארק, רצף תנועות והרמת אמברקס החלטית,  ובי בוחנת אותך מבעד לשמורות עיני.  כבר לא יכולה לראות אותך כך.

אני מרבה להסתכל עליך, אוהבת לצרוב אותך ברשתית. אוגרת בזיכרון את מראה הידיים המיובלות שלך, שיער החזה הלבן, הריסים השחורות והבליטה הקטנה הזאת בצד הסנטר. משננת לעצמי, לומדת כל פרט, לוקחת צידה לדרך, כדי שאוכל לשחזר רגע לפני השינה, כשאתה כבר לא לידי.
שחררתי את תחושת המרחק והזרות, אתה מופנם בי אדוני והעין שלי רואה אותי בך וחומדת, והלב מתמלא ואני כבר לא מפחדת.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י