שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בחורה זקוקה לאהבה

יום יום
שעה שעה
לפני 18 שנים. 11 בינואר 2006 בשעה 9:13

כבר לא בטוחה כמה אני מחפשת בדסמ

מתחילה ביני לבין עצמי לתהות מה הביא אותי אל תוך העולם הזה
מה גרם למשיכה עוד לפני שהבנתי שזה זה

למה היה בי את האומץ הזה לחקור את העולם הזה מכל קצוותיו. להתנסות, לחוות
כאן הרגשתי לחלוטין נטולת עקבות
שיקולי הנורמות החברטיות הושארו בצד לטובת חוויות מיניות ורוחניות

עכשיו יש את ההרהורים
האם זה השאיר אחריו נזקים
האם אני מתחרטת
האם רוצה לפרוש.

וזה קשה. לקום ולעזוב משהו שהטבעתי עמוק בתוכי
שהפך לחלק אינטגרלי ממני ושאולי מונע ממני להמשיך ולהתקדם הלאה אל עבר המטרות האחרות בחיים...
כאלה שנקראות בית וילדים
כי את הונילי שלא משעמם אותי מינית עדיין לא מצאתי
וגם הבחור לשזור איתו סאדו ובית לא נראה באופק

כן... הרהורים של בוקר שנמשכים כבר כמה שבועות...

לפני 18 שנים. 9 בינואר 2006 בשעה 19:20

הפרידה השניה כבר לא גרמה לכאב
היתה צביטה קטנה בלב

תחושה של החמצה

אבל הנשמה הייתה כמו מחוסנת
לא כאב, לא דמעות
היה מאוד קל להמשיך לחיות

ובאמת, יום יומיים, כבר עברו חודשיים

נשארו מחשבות ותהיות
תהיות שלעולם לא תוכלנה לבוא על סיפוקן
מחשבות ישארו שם עד שישכחו,
ויאוחסנו במרתפי העבר
או שישובו לצוף אחרי פגישה מקרית מחדש
כפי שעשו הן עכשיו

לפני 18 שנים. 9 בינואר 2006 בשעה 17:19

צעיר בלונדיני עם עיניים כחולות?

רזה גבוהה ושחום?

אוליי חסון שרירי, שיער שחור ועיניים חומות

אוףףףף

כל כך קשה להחליט....

מה עושים כשכולם פשוט עושים לך את זה?

הבלונדיני החמוד עם העיניים הכחולות,
המתוק עם המשקפיים שמתבייש כל הזמן,
השרירי עם השיער החלק בקוקו
הגבוהה הרזה עם השיער השטני

מוכרחה לציין שהמבחר כאן בארץ הוא מהמשובחים ביותר
פשוט ארץ זבת חלב ודבש!

לפני 18 שנים. 8 בינואר 2006 בשעה 13:14

מה עושה בחורה צעירה, שנקרעת בתוכה בגלל אהבה חזקה שלא התממשה?
אולי זאת לא אהבה שנועדה להתממש

להחזיק בה??

מתי יודעים שכבר לא ניתן לדחות את הקץ
מתי זה כבר בלתי נמנע
כמה זמן זה ימשיך לרדוף מן הרגע שבו זה יגמר
למה זה חייב להגמר

אהבה שהייתה

נעלמה

חזרה

ושבה לה להעלם

הותירה מאחוריה כוויה בלב

חלל עצום ששב להפער

ותחושת החמצה אדירה

לפני 18 שנים. 7 בינואר 2006 בשעה 9:55

מעולם לא חשבתי שאצטרך לכתוב בלוג
והנה אני כאן היום
בוחרת לפתוח בלוג,
ולשחרר מעט מן הסודות הכמוסים,
מהרגשות החונקים
שמצטברים מהימים החודשים והשנים, שחולפים לי כל כך מהר בחיי...

יש לי כאן באתר הזה, שתי חברות טובות,
הן אלה שבזמנו הביאו אותי לכאן.
הן גם אלה שעכשיו אמרו לי, שזה המקום לפתוח בו בלוג.
שיש כאן מעין שחרור הנפש
במקום שבו לא מכירים אותי
אני יכולה להוציא את כל שעל ליבי