כבר נגעתי בך בכל איבר
ליקקתי וחפנתי עד הרגש הבא
מצאתי נקודות שאפילו לא ידעת עליהן
גרמנו לזרמים לפרוץ בתאוצה, שגרמה לחתול שלך לסמור בבהלה
נגעת בי באצבע, בלשון, נכנסנו פנימה. בתוך.
נשכבנו על הבטן חבוקים, ואחרי חיוך ונשיקה ונשיכה, המשכנו לעוד.
ואחרי שהתייבשנו מנוזלים ונדרשנו למזון, והרחנו כמו בית בושת זול אבל עדיין חרמנים המון, החלטתי סופית, שחייבים להעביר אותך מהדמיון.
כי בדמיון זה עובד, אבל המציאות היא אוננות אחת, שלא מפסיקה ימח שמה להתמשך.
אז כרגיל, במצלמה של סנאפצט הלילה, כשכולם ישנים, רק שני השובבים, בדמיון המודרך, בתחת מזדיינים