חוסר מיצוי זאת התחושה הכי נוראית שבן אדם חובה כי היא לא נגמרת שם. זה כמו קפיצת ראש אתה נכנס עמוק ועמוק יותר. ואתה מגלה צדדים אחרים וחזקים יותר שתוקפים אותכם. אני בן 20 משרת בצהל בתפקחד נוראי בבסיס נוראי במקום נוראי והלוואי וזה היה נגמר כאן. עם דכאון מגיע התמכרויות פתאום אתה קונה קופסה זורק את כל המשכורת על אלכוהול מנסה להסתיר את העצב עם חיוך פנה למוקד ערן ולכל מי שצריך.
תמיד אמרו לי שאני גיבור לוחם שאף פעם לא בוכה אחד שתמיד שם שצריך אבל הבנתי כבר שאני לא החומר שעושים ממנו גיבורים סתם עוד אדם בעולם לא מובן. ובתכלס מי צריך אותך בכלל את מי אתה מעניין...
אז עוד סיגריה עוד כוס עוד לילה ללא שינה עוד ירידה במשקל.
ופתאום את במחשבות שלי נזכר אך לרגע התנתקתי מכל זה כמה שניות שבהם אני מדמיין אותך ואז מבין שהכל בדימיון והדיכאון כבר בדלת...
קצת כבד כל מה שרשמתי פה.