השפחה הלבנה

שוכבת בארון רדומה, ללא תזוזה

פנים קפואות וחיוורות כשלגיה

לפתע, בלי שום התראה

יד מנענעת, מושכת, מצליפה

הדם מתחיל לזרום..

סימני הנשיכות נראים על גופה

חיוך של אושר, החמצן ממלא את איבריה..

והיא שבה לתחיה

פוקחת את עיניה בארץ הפלאות

שם השדים יוצאים במחול

מסוחררת מאושר לא מפסיקה

גם כשרוקדת ללא נשימה

כי היד אוחזת בצווארה בחוזקה

בלית ברירה חוזרת לארון

נשכבת נרדמת, הדם קופא

אבל החיוך לא מש מפניה

יודעת כי היד שהצילה אותה, שם איתה

שורטת סוטרת מלטפת מחבקת

עד שתוכל שוב, לחיות..