אני מנסה להבין לפעמים, האם הזכרונות שלי אמיתיים או שהם רק רצף של מחשבות שהמצאתי, האם כל מה שאני זוכר באמת קרה או שזה עניין של רגע שאני עוצם עיניים והכל מתערבב ואני מרגיש כמו מחט קטנה חודרת לגוף שלא היה כלום מעולם, אני הרגע קיים ועוד רגע כבר לא וכל הזכרונות האלה חלקי מציאות מתפוגגים באים הולכים וחוזרים חסרי משמעות הגורל שלי בכלל לא ברור לי לפעמים אני מבין פתאום שכל מה שכולכם רואים ותופסים כברור ובטוח דווקא בכלל לא מתחבר לי דווקא חושב שיכול להיות שהכל רועד וקורס ואין אדמה מתחתיי יותר הגיוני לי לחשוב שלא הייתי קיים מעולם, שהכל הייתה בדיחה של היקום צוחק צחוק גדול איך כל אחד חושב שהחיים שלו הם באמת שלו, איך אני מסתכל עליכם לפעמים ורואה שאתם חושבים שאתם אחראיים לגורלכם, שאתם מחליטים לאן ללכת, זה גורם לי לתהות אני לא יודע אם זה ברור אבל כרגע אני רואה בבירור איך קו ההיגיון מיטשטש ומתחיל להיעלם והכל נהיה אבסטרקטי כאוטי יפהייפה, חסר משמעות פשוט בועות גדולות מסתובבות בחלל, יש תנועה אני פוגש אותך ואז את הולכת והאנרגיה מובילה אותי לכל מיני מקומות אני רואה כמה זה טיפשי לקחת את זה ברצינות, אני לא פסיק יותר מהצופה בסרט של חיי.
לפני 3 שנים. 15 בנובמבר 2021 בשעה 17:22
