שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

העירום של הנפש

לפני חודשיים. 9 בפברואר 2024 בשעה 11:32

מאז שהכרנו החיים שלנו הם כמו רכבת הרים.

כמו הגאות והשפל.

פעם אנחנו פורחים ולרוב אנחנו קמלים.

כל פעם יש סבב קצר ואחריו מסע ארוך במדבר צחיח.

הרוטינה של החיים. עבודה, ילדים, בית.

עייפות כרונית. 

ואז שוב, לפני כמה חודשים קצת התעוררנו, קמנו לתחיה.

זה היה כיף, מענג, מספק ואפילו מבטיח.

אבל אני - שמכיר אותך, אותנו, חזיתי את העתיד ואמרתי שזו הפעם האחרונה. שאני לא אכנס שוב למקום הזה כדי להתאכזב אחרי כמה ימים.

וכמה שצדקתי - בלי קשר לנסיבות המאוד מוצדקות.

ושוב נכנסנו לשפל נוראי.

חודשים נוראיים.

 

לאחרונה, ולאור הנסיבות והמצב - ניסיתי.

קיוויתי לחזור קצת לאותם ימים.

לא רק בשבילי.

לפעמים אני מתעקש לחינם.

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 6 בינואר 2024 בשעה 10:09

ומטורלל

לפני 10 חודשים. 5 ביוני 2023 בשעה 17:18

אני כל כך כועס

ועצבני

ויש גם תסכול

ואין לי דרך לפרוק את זה.

ואפילו הדרך להביע את זה הולכת קשה.

לפני 11 חודשים. 28 באפריל 2023 בשעה 16:31

יעברו 6 שנים

מאותו יום ארור.

 

הרופא אמר שבערב הוא מתכוון להקים אותך על הרגליים.

לאלוהים היו תוכניות אחרות.

 

נכנסתי לחדר ואמרתי הכי טבעי

היי אבא, מה נשמע?

וראיתי אותך עם לשון בחוץ.

הבנתי ולא האמנתי.

היית בנשימות האחרונות.

 

מאז אני חושב עליך כל יום.

כועס על עצמי שהקשבתי לך,

ולקחתי את אמא לנוח בבית.

אולי הייתי נמצא איתך והיו מצילים אותך.

וגם אם לא, הייתי איתך בדקות האחרונות שלך.

 

הגעגוע הולך ומתעצם. החור בלב הולך וגדל.

 

6 שנים. לא להאמין.

 

לפני שנה. 14 באפריל 2023 בשעה 17:43

כמה שהייתי רוצה

ילדות אחרת,

אופי אחר,

תכונות שונות,

אולי משפחה אחרת,

אולי עבודה אחרת.

 

חיים אחרים.

 

 

 

לפני שנה. 14 באפריל 2023 בשעה 6:23

לימים של פעם,

ימים שלא יחזרו עוד.

 

לפני שנה. 29 ביולי 2022 בשעה 18:54

אבל כמעט בטוח שאם אבדוק את זה

יכריזו עלי כ..

מיזנתרופ

לפני שנתיים. 21 במרץ 2022 בשעה 14:03

שנשגבים מבינתי...

לפני שנתיים. 16 במרץ 2022 בשעה 9:55

קצת תגובות, בעיניי הזויות, על הפוסט הקודם.

 

אז ככה:

גבר/שולט/אדון או תקראו לזה איך שבא לכם..

יכול להרגיש רע, שיהיה לו לא טוב.

הוא גם יכול להביע רגשות, לבכות, להתרגש, לפרוק.

וגם להתרסק.

זה לא הופך אותו לפחות טוב.

להפך. זה מוכיח כמה כל אדם הוא אנושי.

 

מי שזה פחות מתאים לו/לה.. לא נורא.

תמיד אפשר לחסום.

לפני שנתיים. 15 במרץ 2022 בשעה 10:41

עצוב לי בלב כל כך. זהו.