Shadowords

לפעמים זה מאוד בודד להיות בודד

בין אם זה מבחירה או לא

ולפעמים כל מה שבא לך זה להיות בודד עם עוד מישהו

עוד כתף לידך

רק למקרה ו..

קראו לי בהרבה שמות

בכל כך הרבה מובנים

בעולם הזה בפרט וגם מחוצה לו

אבל עדיין..

יש אחד שנשאר יותר מכולם

לא יודעת אולי זה בגלל הבנאדם שאמר את זה

או שזה פשוט מזכיר לי תקופה שהייתה ונגמרה

ואולי זה בכלל הגעגוע לרגע הזה

הרבה אולי

אחרי מעל חודשיים בחול.. וואלה אני מתגעגעת קצת לאופי הישראלי.

תעקפו בתור, תצפרו בכביש כשצריך, אל תחייכו ותגידו שלום לאנשים ברחוב שאתם לא מכירים, אפשר שיהיה לכם יום מעצבן ולא תהיו שמחים

זה קורהההה

חכו אני אחזור ואחרי 24 שעות אני אגיד שמיציתי גם את זה.

למה? כי למה לא בעצם?

:)

קיץ הופך לחורף

היי שלום הופך לחיבוק

ישיבה הופכת לכרבולים על הספה

וקפה הופך למאצ׳ה

לאן הגעתי שהתחלתי לשתות את המשקה הירוק הזה ועוד שיהיה לי טעים

כל דבר הוא תהליך..

מתחיל משהו אחד שהופך למשהו אחר ומתי המשהו הראשון נגמר ואיפה השני ממשיך ואז נכנס השלישי..

ללכת ברחוב ולעבור ליד זכוכית שהיא כמו מראה ולהגניב מבט.

להיכנס לחנות וגם שם יש מראה ולהגניב עוד מבט.

במראה של הרכב להסתכל שנייה וליצור קשר עין עם עצמך.

כל כך הרבה מראות בכל מקום.

למה כזה קשה רגע לעצור להסתכל במראה להתרשם ממה שרואים ולהמשיך,

נמאס מהמבטים הגנובים,

שנייה שהיא כמו נצח שלא נגמר

שנייה של התחרטות

שנייה של עצירת נשימה

אבל אולי

רק אולי 

מתישהו זה יהיה שנייה של הוקרה

של התרשמות 

של.. 

זאת אני.

אנחנו מתכננים והמציאות מחליטה אחרת.

תזכורת לעצמי שלא משנה כמה קשה היה היום תמיד יש מחר. או שיהיה יותר טוב או שבהצלחה למשתתפים.

לא משנה מה יביא מחר תמיד יש גם את היום שאחרי.

וזה שאחריו.

יהיה בסדר. ואם לא זה גם בסדר.

נ.ב. זאת אני פורקת לעצמי כאן כרגע. שחור על גביי לבן אז מוזמנים פשוט להמשיך הלאה. זה מה שאני עושה. 

בוקר למי שקם ולילה למי שעוד לא הלך לישון

אמרנו שנשב,

אתה יצאת לנסיעה ואני עשיתי את שלי,

תוהה מתי תחזרו ובינתיים רואה את השמיים מתבהרים דרך החריץ של הדלת תוך כדי עבודה

הדלת נפתחת והצוות של הנסיעה בא להגיד שלום ולראות מי נמצא ואתה כמובן עם החיוך השחצן נכנס מאחוריהם

אתם נשארים קצת ואז מחליטים ללכת לחדר לישון, בסופו של דבר הייתם ערים עד עכשיו

מחכה שיחליפו אותי ואוכל ללכת בעצמי ובחצי הדרך הטלפון רוטט ביד

״באה לחדר שלי?״

משפט אחד, שלוש מילים וסימן שאלה גדול

או שכן, או שלא, מה שבטוח - 

אולי.

זה היה עניין של זמן עד שמשהו יקרה

זה היה ברור לכולם, אבל עדיין חיכית

ונתתי לך.

גם אם לא היית מבין הייתי נותנת לך את הזמן להבין ואם לא אז אולי הייתי אומרת משהו..

זה הדבר הזה באוויר

הסימני שאלה והתהיות

מה אם..

כן? לא?

זה שווה את זה?

זה הדבר הנכון?

זה לא שחור ולבן.. אם לא ננסה לא נדע,

לא ככה?

רצית שנדבר אז תדבר

נכון שדחיתי את זה טיפה אבל זה כי קשה לי לנהל שיחות שאני לא יודעת לאן הן ילכו

במקום שאני אגיד משהו לא במקום רציתי לבוא שלמה לשיחה לא משנה לאן היא תלך

ויש לי חשד וחשש לאן היא תלך

אז במקום לדחות אותה פשוט בוא נדבר

בלי לדחות ולחכות

פשוט

ל ד ב ר. 

מיליון מחשבות רצות

על מיליון דברים שונים

אני מנסה להבין על מה כל המחשבות האלה עכשיו

מלא סימני שאלה מתרוצצים לי

על מה בדיוק עוד לא ברור

יותר מדי וכלום בו זמנית

למה זה תמיד קורה בלילות שאני יכולה לישון בהם בלי הפרעה??