שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילדונת חמודונת

תתרגל שבחורה אומרת לך לא..

הלכתי אחרייך כמה רגעים
סחבתי את הזמן עם הדממה,
הלכתי לאיבוד בתוך כל ההמולה
ונשארת ואמרת את תהיי שלי,

חכה חכה עד שתטבע אצלי בים הסוער,
אני מטמטמת את הרוח בתוך הערפל,

אמרת שאני אהיה שלך כמה טוב שאתה חי באשליה,
אהבתי את הקשיחות שבך אבל לא קניתי אפילו את המחמאה שנתנת לי,

פשוט רצית רק מבט מתוך עיניי וקיבלת אישה שמתקתקת כמו פצצה,
אמרתי לך קודם שאני משחקת בגברים כמו בבובה,

נכון שהשתגעת ממני חחחח טמטמתי לך את הצורה אבל מזה אתה נגנב,

בדמעות החמות
שלך לא קנית את ליבי ולא השפעת עליי
מצידי גם תמעד אני ממש לא אהיה שם בשבילך,
לפני 5 חודשים. 31 במאי 2024 בשעה 7:42

 

אני מתגעגעת להוא..

שבוע שלם שרדתי איתו🙂

היה בו משהו מחזק,

היה בו משהו יוצא דופן ולא מוסבר, הוא קנה אותי בהפתעות בלי סוף..

הוא היה נדיר ואמיתי..

אחד כזה שלא צריך להגיד לו הרבה כי הוא דואג תמיד למלא הכל ולתת לי להרגיש מלכה אמיתית!

השליטה רצה בראשי תכננתי בלי סוף ולקחתי בחשבון את השריטות העמוקות שלו, וכן הכל נעלם כמו הנאה זמנית שיש לה סוף!

 


אז המשכתי הלאה ובא אחר,

אחד כזה שעומד מולי ואני מסתכלת עליו בעיניים הקטנות שלו,

ובהסתכלות הרגעית הזו יש כאב חד שחותך את הדממה.

כאב אדיר שהוא לא שומע,

אבל רואה.

הוא עומד בכאב וההשפלה מופתע אבל גורם לי לרצות עוד..

חתכתי את האוויר ודמיינתי איך לאט לאט אני חותכת את המחשבות שלו בסכין,

אמרתי לו אל תדאג אתה תשאר חי והוא הביט מבלי להוציא מילה,

הוא מנסה לצרוח ולא יכול,

"אני רק רוצה להתעלל בך,"

אמרתי לו אני רוצה "לראות אותך סובל ואז לטפל בך כמו שאף אחד אחר לא טיפל בך."

אני בוחנת את ההבעות שלו.

את העיניים הקטנות נפתחות לרווחה.

את הבעת ההלם..

את הפחד, אבל גם חיוך של תקווה,

את הבלבול והחוסר הבנה,

אני רוצה להכאיב לך פיזית כמו שאתה גורם לי בשתיקה שלך.

אפשר להגיד שאהרוג אותך מבלי שתמות,  הוא עונה שהכאב מהנה

והוא רוצה עוד,,

והוא מתחנן רק להגיד את דעתו..

זריז אני מקשיבה אמרתי לו..

את לא שולטת בפה ולא בכתיבה,

את כמו מלאכית שמרחפת ולא נשארת במקום אחד,

מבחינתך הדרך לליבו של גבר היא לא דרך הקיבה ולא דרך המיטה

אלא דרך כדור 9 מ"מ למרכז החזה,

אני לא אוהבת להודות אבל מחיייכת וממשיכה איתו הלאה..

ואחרי יום מאבדת אותו כי יש לי פתיל קצר..😛😛

לפני 10 שנים. 12 בדצמבר 2013 בשעה 18:00

הרבה זמן שלא הייתי כאן..

גם שהייתי כאן הייתי קוראת משוחחת אך לא הספקתי לקרוא תמיד את כל ההודעות,

עכשיו שאני מסתכלת ב90 ההודעות אני מגלה משנת 2007 עד כה שנשלחו הודעות שלא את כולם קראתי,

אולי זה פספוס ואולי זה מה שהיה צריך להיות,

אז התחתנתי הבאתי עוד ילד לעולם חגגתי לילדים בר מצווה ואפילו עשיתי חיים בזמן הזה.

אתמול הלכתי לסופר בפתח תקווה פגשתי זוג מהכלוב שפגשתי במסיבה בשנת 2004,

זה פשוט לא להאמין שהם זכרו אותי הייתי מאוד נרגשת ובמקום קניות עמדנו רבע שעה לפטפט מה חדש בכלוב, מי בגד במי, מי התחתן, מי התגרש, ואפילו על המסיבות ואיך אפשר לא להזכיר את האנשים שעמדו בכניסה למועדון חייכו ונתנו להרגיש חלק מהמשפחה בעולם ה BDSM  של האתר,

אז בעלי הכנתי מראש היום לקראת מה שיהיה והוא בהתחלה חשב שאני צוחקת כמו תמיד מסטלבטת ואפילו ששמחת החיים השתלטה עליי כהרגלי,

אבל לרגע עצרתי ודיברתי בצורה חדה בלי חיוך והוא הבין טוב מאוד את כוונתי,

האמת הייתי מופתעת כי הוא אדם ששולט בכל הסובבים ונותן לכולם תמיד להבין שהוא צודק,

אז שמחתי שהוא הבין והינה אני פה יקיריי!

 

לפני 13 שנים. 8 באוקטובר 2011 בשעה 17:57

גמר חתימה טובה ושבוע טוב !

לפני 13 שנים. 3 באוקטובר 2011 בשעה 20:01

יחסי מין מנקודת מבט של ילדה
--------------------------------------
לפעמים,
באמצע הלילה,
כשאני לבד במיטה,
מתחת לשמיכה,
אני שומעת את אמא ואבא.
זה קורה כשאני לגמרי ישנה.
פתאום,
הרעשים האלה מעירים אותי,
ואני אומרת לעצמי ..
"איזה אמא ואבא מצחיקים.
קודם הם כל כך מתאמצים להרדים אותי,
ועכשיו הם מעירים אותי...?"
כשאני מתעוררת מהרעשים המוזרים,
אני קודם כל מתיישבת במיטה.
אני מתרכזת חזק חזק,
ומנסה להבין מה אמא ואבא עושים שם בחדר.
אולי הם מדברים בטלפון עם דודה חנה בארצות הברית?
אולי יש להם אורחים?
אולי זו בכלל הטלויזיה?
לפעמים,
הם צועקים על מישהו,
אבל על מי?
לפעמים,
זה נשמע כאילו שהם מזיזים רהיטים,
ואני בכלל לא מבינה מה פתאום הם מסדרים את הבית באמצע לילה.
אני יושבת במיטה ומקשיבה,
ולא מבינה איפה אבא.
אני חושבת שאמא מחפשת אותו,
כי כל הזמן היא צועקת לו "מוטי, מוטי".
מה, הוא לא שומע?
אחר כך הוא מחפש אותה.
הו צועק לה "רינה, רינה".
אבא ואמא שלי משחקים מחבואים?
בלילה?
למה הם לא ישנים כבר?
בוקר אחד,
לפני שאמא לקחה אותי לגן,
אמא שלי ממש התרגזה עלי.
היא אמרה לי בכעס "אם תמשיכי לא לקום בזמן, אין יותר קלטת לפני השינה!"
"מה את רוצה מהילדה?" שאל אבא את אמא.
תמיד, כשאבא שלי מדבר עלי עם אמא שלי, הוא קורא לי "הילדה".
"הוא פשוט לא קם מהמיטה בבוקר. אני צריכה לריב איתה כדי שהוא יתעורר".
אז אמרתי להם שזה לא בגלל הקלטת.
אמרתי להם שזה בגלל שאני מתעוררת בלילה מהרעשים שהם עושים.
אמא ואבא הסתכלו אחד על השני, והפנים שלהם נהיו אדומות.
הבנתי שהם מאד כועסים עלי, אבל אבא רק מלמל משהו על זה שאנחנו מאחרות, ויצאנו מהר מהבית.
זה מאד מוזר,
כי פתאום נפסקו הרעשים.
אחרי מה שאמרתי לאמא ואבא, זאת אומרת.
היה שקט כל השבוע, והיה שקט עוד יום יומיים, אבל ביום השלישי הרעשים חזרו,
והיו כל כך חזקים שממש נבהלתי.
חשבתי שאולי אמא ואבא חולים. הייתי בטוחה שכואב להם נורא.
אמא, כנראה, הרגישה ממש לא טוב, כי היא צעקה כל כך חזק, שהייתי בטוחה שקרה לה משהו.
בשקט בשקט,
ירדתי מהמיטה,
השתדלתי לא להפיל שום דבר בדרך,
והתגנבתי לכיוון חדר השינה של אמא ואבא.
ראיתי שהדלת קצת פתוחה, ורק המנורה הקטנה שליד המיטה שלהם דולקת.
דחפתי לאט לאט את הדלת,
ואז...

אז גיליתי מה אמא ואבא שלי עושים.
אמא ואבא עשו התעמלות על המיטה.
הם עבדו מאד קשה -
עובדה שהם אפילו לא שמו לב שאני שם.
המשכתי להסתכל.
קודם כל לא הבנתי למה הם מתעמלים בשעה כל כך מאוחרת.
חוץ מזה, הם הרי תמיד אומרים לי ללבוש בגדים כדי שלא אתקרר, אז למה הם לא לבושים בכלל?
ולמה להם מותר לקפוץ כל כך חזק על המיטה.. ולי אסור?
ראיתי גם את התחתונים של אמא על הרצפה, וחשבתי על זה שכשאני זורקת את הבגדים שלי על הרצפה, אמא נורא כועסת.
נזכרתי, שביום שישי, כשהיינו בארוחת ערב אצל סבא וסבתא, היו שם גם דודה שלי, רחלי, אחות של אמא, והחבר שלה יוני. סבתא כל הזמן אמרה לאמא "למה את ומוטי לא עושים קצת ספורט? זה לא יזיק לכם. תראי איזה יופי אחותך והחבר שלה נראים. זה מהחדר כושר אני אומרת לה".
סבתא בטח לא ידעה שאמא ואבא עושים ה-מ-ו-ן ספורט!
הם עושים מן התעמלות שכזאת.
אני חושבת שזה דומה למה שאנחנו עושים בגן,
אבל זה נראה לי הרבה יותר קשה.
למשל, ראיתי שאמא עומדת על ארבע, ואבא כל הזמן דוחף אותה מאחור.
היא צועקת, אבל אני לא ממש מבינה מה היא אומרת.
אולי היא מתעצבנת על אבא כמו שהיא התעצבנה פעם על אישה אחת שדחפה אותנו בתור בקולנוע?
אחר כך ראיתי, שאמא רוכבת על אבא כמו על סוס, ונורא נעלבתי.
אני חשבתי שרק לי הוא נותן לרכב עליו ככה על הגב,
אז.. למה לאמא הוא עושה יותר כייף שהיא רוכבת מקדימה.
חוץ מזה, אבא התנהג ממש כמו תינוק.
כן, ראיתי אותו יונק מהציצי של אמא.
אפילו אני כבר מזמן לא עושה את זה...
פתאום, אמא התחילה לחפש משהו בין הרגליים של אבא.
איזה אמא מוזרה.
תמיד היא מחפשת את העגילים שלה, ותמיד הם הולכים לה לאיבוד.
אבא בכלל לא עזר לה לחפש.
הוא רק ישב שם, נשען עם הידיים שלו על המיטה,
ואמר "הו רינה, הו רינה".
הוא תמיד מתעצבן כשהיא מאבדת משהו.
כבר די שיעמם לי, אז התחלתי להסתובב בשקט, כדי לחזור לחדר שלי,
אבל פתאום,
נבהלתי נורא!
שמעתי את אבא שלי אומר "תראי כמה הוא גדול"
והבנתי שאולי אחי אצלהם בחדר, והם תפסו אותו ער.
אבא שלי תמיד אומר לאמא שלי שאני כבר גדולה.
היום, בגן, שאלתי את אורי, החבר שלי,
והוא אמר לי שאמא ואבא שלו אף פעם לא עושים התעמלות באמצע הלילה.
רק אבא שלו מתעמל, לפעמים, עם העוזרת באמצע היום..
אז אם אם בתור ילדה הייתי מתעוררת בלילה אחד ורואה את אבא לוקח שוט ונותן לאמא בטוסיק,?
אם הייתי רואה את אבא שופך על אמא נרות,?
ואם אבא היה קושר את אמא בחבלים,?
אילו הייתי רואה חלק קטן מזה בחדר המיטות מעניין מה היה עובר לי בראש.

לפני 13 שנים. 27 בספטמבר 2011 בשעה 21:13

שתהיה לנו שנה שבה כל אחד ימצא את מה שהוא מחפש,
שבה כל אדם יאהב את עצמו בלי לשכוח את הסובב אותו,
שבה כל אחד יכבד את עצמו ואת השוני של האחר,
שבה נתמודד עם הפחדים והמחסומים המונעים ממכם להיות אתם עצמכם.
שתהיה לכם שנה טובה מתוקה ומבורכת
שנת שלום שגשוג והרבה בראות אושר ועושר
שנה פוריה והשנה הכי טובה מכל השנים
שתהיה לכם השנה טבולה בדבש
ובחיוך תתחילו כל יום חדש
שתזרעו ותקצרו בכל תחום
ושלא יחסר לכם מאום
בריאות ואושר תחילה
יגשימו לכם כל משאלה
שנה טובה והרבה נחת
שתהיה שנה מוצלחת
שיום יום יהיה לכם חג
ושתהיו מאושרים עד הגג
שבחיוך תתחילו כל יום חדש.

לפני 13 שנים. 26 בספטמבר 2011 בשעה 15:43

התירוץ של כל הקמצנים : אני לא קמצן אני חסכן
התירוץ של כל השמנים : אני לא שמן פשוט יש לי עצמות רחבות
התירוץ של כל הקנאים : אני לא קנאי אני פשוט ... מחפש את הצדק
התירוץ של כל הרגישים : אני לא בוכה מהר אני פשוט נעלב
לכל אחד מאיתנו יש תירוץ ל-מה שהוא , אבל האדם ה מ א ו ש ר באמת ,
זה האדם שרואה את עצמו בלי תירוצים, ומודה במה ש...הוא !

לפני 13 שנים. 25 בספטמבר 2011 בשעה 17:48

החיים קצרים מידי בשביל חשיבות מיותרות. תשברו את החוקים, תסלחו בקלות, תתנשקו באיטיות, תאהבו בכנות, תצחקו בפראות ולעולם אל תתחרטו על שום דבר שעשה לכם טוב :
החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמתם , אלה לפי כמות הרגעים בהם עצרתם את נשימתכם .....
טוב נו מה אנשים מבינים כאן באהבה וברומנטיקה...
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות לכל אלה שפגעתי בהם ולאלה שטוענים שזה השאיר צלקת מאוד עמוקה בחייהם....ולהגיד להם קחו .....( ̲̅:̲̅:̲̅:̲̅[̲̅ ̲̅]̲̅:̲̅:̲̅:̲̅ ) זה יעבור...

לפני 13 שנים. 24 בספטמבר 2011 בשעה 19:50

——————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————————
כל אחד מוזמן לרשום פה את התקציר של הסרט שהוא חי בו

לפני 13 שנים. 24 בספטמבר 2011 בשעה 18:47

מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
שבוע טוב לכולם

לפני 13 שנים. 23 בספטמבר 2011 בשעה 18:46

למה אנחנו סוגרים את העיניים כשאנחנו בוכים ?
כשאנחנו מתפללים ?
כשאנחנו חולמים וכשאנחנו מתנשקים?
כי אנו יודעים שאת הדברים הכי טובים בחיים אי אפשר לראות , אפשר רק להרגיש,דרך הלב...
אז ביקשתי מ ה' את הכל- כדי שאוכל ליהנות מן החיים,
במקום זה הוא העניק לי את החיים- כדי שאוכל ליהנות מהכל !
שבת מבורכת לכולם....