משב

אותי.

הזין שלו

מתלכד עם הלב

מתאחד עם המח

צריך אותי.

וכל מילה שאגיד

כל

מילה

תסחוף אותו.

להשתחוות.

וולט.

לא באמת.

אבל לפעמים קצת.

עבורי אתה באמת שלי כשאני לא רואה אותך כאדם. 

לא במילים או בסשן. באמת באמת בעומק.

אתה כלי.

ואתה מסכים.

כל כך יותר מרגיע את כף הרגל מכרית שיווי משקל.

חבל שפחות לגיטימי בחדרי כושר.

יכל להיות נחמד.

החיים שלי טובים.

באמת.

גם עם כל הקשיים.

המלחמההמילואיםהכשלונותהתקיעותהעבודההפרנסההזוגיותהמשפחההשכניםיוקרהמחיה.

אז תרמתי לחגים.

תתרמו גם.

תמיד מישהו צריך יותר מכם משהו.

זה חג שאני לא מתחברת אליו.

כל שאר אחד עשר החודשים?

מה? חופשי?

לא.

לוקלייף

מנוי, כמובן.

אני אכתוב כמה סיבות למה אני לא רוצה בשלב זה זהב. 
1. אפס לחץ להעלות תמונות. אי אפשר.

2. לא מוצפת באדומות מכולם (למרות שכן עדיין ממי שמוזהב).

3. אין לי מה שמישהי פה כתבה פעם - חרדת ספירת ימים :)

מוזמנים להוסיף משלכם, אני סקרנית:

איש או אישה.

שמתאמנים

רצים, רוכבים, שוחים, מרימים.

העיקר

מזיעים את הדרך למקום טוב יותר.

יש להם סיכוי.

להגיע.

ולכן

כל הנשלטים/ות נדרשים

להתאמן.

חברה טובה.

ביקשה עזרה.

היום אני סוחבת בעצמי.

אבל אחרי זה פינוקים.

הצעות לפינוקים?

זה לא להוביל אותה עם רצועה בחוף הים.

זה שכשהגל מעיף אותי והרגליים מעל המים, היא מנשקת אותן באינסטינקט.