היא נמצאת בקונפליקט, אחד מורכב...
היא אוהבת אותי, באמת באמת אוהבת, אחרת כבר מזמן הייתה נכנעת, לעוד 5 דקות שינה, לסיגריה, לשוקולד... אבל היא אוהבת אותי על אמת, ולא רוצה לוותר על זה בעד שום דבר.
בהתחלה היא הייתה משתמשת באהבה להשתיק את השד הזה שצועק שזה לא מספיק ככה, אחר כך זה כבר לא הספיק, אז היא הייתה יושבת ומתכננת תוכניות, מזיזה את זה לשם, ואת הוא לפה, את זה שבצד מסובבת קצת לכיוון השמש והופ, הכל בסדר עכשיו...
אבל אחרי כמה ימים היא התרגלה ניסתה שוב, אבל זה החזיק רק לכמה שעות..
עכשיו שהשד מגיע היא צועקת ממש, ומפעילה המון כח, ותסכול, מנסה ממש בכח, אני בהתחלה נותן לה, מבין את הקושי, מחבק, מחייך, אבל בסוף אני נשבר, יש הזעקה גיוס מלא של מילואים, נשק יום הדין יוצא, אני נושף אש חמה, ירי על מנת להרוג
היא תוקף גם
בסוף אני נזכר שאני יכול לאהוב בלי קשר אליה, אני יכול להיות מאושר, אז אני מספר לה על השדים שלי, בכנות, על השחור, ועל הלמטה, היא שומעת, הלב שלה יוצא שוב, והיא מצטער, מספרת לי גם, ואנחנו נפגשים שוב, אהבה חוזרת לזרוח בשמיים
היא מכירה את השדים שלי, את רובם, היא יודעת לחבק אותם עד שהם תוקפים אותה...
היא חושבת שלי אין שדים שגורמים לי להרגיש שזה לא מספיק, שאני לא רוצה משהו אחר?
אני אוהב אותה, ממש, לא אהבתי ככה בחיים, ואהבתי אחרות. שהכרנו לא ישנתי כמעט 3 ימים, הייתי בהיי טבעי או לא טבעי..
אני כל כך אוהב שהיא נמצאת ליידי, לדבר איתה, לאוכל איתה, לצאת איתה, לישון איתה, לשכב איתה, לחבק אותה, אבל היא חושבת שלי אין יצר כזה? זה לא משנה כמה היא מושלמת, היא חושבת שאני לא מרגיש לפעמים שאני כלוא? שאני לא רוצה לפעמים לכבוש שוב? שלהיות בתוך קשר ולא משנה איזה לא מסרס חלק עמוק בתוכי?
בטח שיש לי
מה שמפחיד אותי זה שהיא כותבת שזה כנראה הולך לפרידה, לא בגלל שהיא תעזוב אותי, בגלל שכשהיא מדברת על זה, זה מעורר את היצר הזה שלי
אני מרגיש שהיא מתקרבת לשם, לאט לאט אוספת אומץ, לעזוב, להפרד, לקוות שאצא לעולם, ואחזור, אחזור מוכן, מוכן לתת לה הכל, גם אותי וגם לספק את היצר הזה שלה
וזה מפחיד כי אני חושב שאולי היא צודקת, אולי אם אצא אבין ואחזור שלם יותר
אבל מה אם לא?
מה אם היא תמצא אחר? מה אם אני אמצא אחרת?
זה מפחיד, אני יודע שהיא לא רוצה, אבל מרגיש לאט לאט שהיא גם לא יכולה להשאר, וזה מטריף אותה, והמחשבה שאולי אין ברירה, שכל הדרכים מובילות לשם
זה מעיר בי אלפי שדים, מכל הסוגים, פחד של מוות, להיות במקום שאין לי אותה שם שלי
בהתחלה חשבתי שאנחנו משחקים באש, ותכלס אנחנו אנשים מבוגרים, זה לא באמת מסוכן, אבל אולי אנחנו משחקים עכשיו בנשק, בחומר נפיץ, רדיואקטיבי, לא מוכר, רגיש, רעיל, ובעל יכולת להפוצץ ללא התראה..
אני אוהב אותה ממש, חבל שהיא לא כאן ליידי שאוכל לחבק אותה לספר לה את כל השטויות שיש לי בראש
