לפני 12 שנים. 16 בדצמבר 2011 בשעה 6:05
נו די !
יש גבול !!!!!!!!!
הלכה המדינה להלכה .
[ רכושו של השד ]
שלו
לפני 13 שנים. 19 בנובמבר 2011 בשעה 13:27
הזמן לא מרפא
הוא מאלף אותנו
לחיות בכפיפה אחת
עם הזכרונות
ששטף הגשם
בשביל שפסענו בו.
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 13 באוקטובר 2011 בשעה 17:14
וכך בעוד ידיי חותכות את החשכה העוטפת,
חשבתי על שלומית הנאיבית
ששנה אחר שנה מתעלמת מהמציאות
ודובקת במציאות משלה .
מתעלמת ממחאות חברתיות
מתעלמת משנאת אחים , שנאת זרים
משחיתות וסיאוב
מתעלמת מ 1000 איש ...
" יבואו השכנים
כולם בהמונים -
לכולם יהיה מקום
מה טוב ומה נעים
סוכת פלאים
שלומית בונה סוכת שלום "
ואולי מהצד השלישי של הירח
טוב שיש את שלומית
להזכיר לנו חלום שחלקנו פעם
ולהיות שוב לרגע רק לרגע תמימים
ולהגיד לילדנו
אולי כשתגדלו כבר לא יהיה צבא .....
ואולי גם מדינה... .
בשמחות
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 6 באוגוסט 2011 בשעה 8:58
ואייייייייייי נמחקו המילים היקרות שלי
מה יהייה מה יהייה ?
כן גם אני חשבתי למהר להחזיר את המילה
אבל כאחת שמחקה מאות פוסטים חשובים יותר או פחות במשך השנים שאני פה ,
הבנתי שאני נטולת סנטימנטים .
לפוסטים
לקירות
לחפצים
ולרוב האנשים שהיו חלק מחיי
אז מהם 27 יום לעומת אהבה והנצח ?
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 27 ביוני 2011 בשעה 21:17
....." ה'אני' של כל איש הוא הסכום היוצא מחב?ו?ר זכרונו עם רצונו, מהתאחדות העבר עם העתיד. ..... כשאדם אומר 'אני', הרי אינו מכ?ון לבו ..... כי אם להרוח או הכוח הפנימי, המאחד באיזה אופן נסתר את כל הרשמים והזכרונות של העבר עם כל החפצים והתקוות לעתיד ועוש?ה מכולם יחד בריה אחת שלמה, או?רג?נית. " (אחד העם)
ויש את הרגעים שהעבר והעתיד מתחברים לנקודה מפחידה אחת בהווה .
ויש ארועים המחזירים את הילדות כאילו והייתה פה לרגע חיה ונושמת .
תמונות ממוקדות של זכרונות . התמימות שהשתקפה בחיוך ובמגע של אז .
מבט המקפל בתוכו הבטחות על עתיד וחלומות .....
לשום תקופה אני לא מתגעגעת
גם לרוב האנשים שהיו חלק מחיי אין בי געגוע .
ה51 מתדפק על דלתי ורק אתמול נשאלתי תינוקת ,האם תתבגרי אי פעם ?
51 שנים שאת רובם העברתי בתוך בועה .
בועה שנתנה לי האפשרות להתבונן החוצה וללמוד .
לקרוא אנשים טוב יותר ממה שהם מבינים את עצמם . (נכון , אני יהירה)
אין בי רצון להתבגר , הגוף הנערי חובק בתוכו פעימות של ילדה שנראתה כמו מלאך והסתירה את מילותיה ומחשבותיה .
מהרהרת לעצמי ... ונדמה לפעמים שאת מסתכלת עלינו מהמקום שאליו בחרת ללכת
כבר אז בימים התמימים כתבתי מה אעשה בלעדייך ?
השנים עברו ובלעדייך התדפק על דלתי
וחצי ממני נגמר בלילה אחד וקר .
51 בפתח ואני אוספת את עצמי לשלם חדש
שלם השומר בתוכו זכרונות על אהבה אחת מיוחדת שתמיד תעטוף אותי .
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 24 ביוני 2011 בשעה 16:48
הו אנשים טובים אני מאוד מבקשת מכם לרחם על ניני שלי בגלל שהיא מאוד מאוד מאוד מסכנה
בבקשה ותודה !
ומידדדדדדדדדדדדדדדדדדדד!
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 10 ביוני 2011 בשעה 7:45
כבר כשהייתי צעירה בת 40 ומשו לימדו אותי שאין לשאול
למה ?
ככה !
ומדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה ?
והרי לכל ילד ברור
הסוואה כשהיא חוצה מעבר חצייה .
וגם למדתי שכל מכשול הוא כנחשול
אני משתעשעת באותיות
נחשול .....נחש ...........חישול
כן כן
אני מתמקדת בחישול ולא בנישול
והנחש בכלל לימד אותי לזחול במהירות כשצריך
והנחשול לימד אותי לתפוס עליו טרמפ לגבהים
והמכשול ?
ובזרועות שכבר בגרו לכמעט גבר הוא מחבק אותי מאחור מצמיד את ראשו לשלי ולוחש
תאמיני שכל הטוב מגיע לך .
וברור לך שזה מה שיהיה !
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 2 ביוני 2011 בשעה 8:15
וכבר מזמן היה ברור שהמילים נאלמו לי ביום בהיר 1
ואולי בכלל היה זה חורפי והשמש אז נסתתרה דעתה
ולרגע רק לרגע הזיעה מבושה .
לשווא חיפשתי
כלום
שום
גורנישט
חשבתי ואולי אצטרף לסדנה לכתיבה יוצרת
ואצור מציאות ובה...
גבוה גבוה מעל כולם
את תהיי שם יושבת
שקטה ובוחנת
כאחד הסלעים
כאחד האדם . ( סליחה מ ל. ג. )
(פעם אהבתי לכתוב ובלוג חביב זה היה לאכסניית השטויות שלי ..... חסר לי )
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 3 במאי 2011 בשעה 10:42
נוווווווו ?
אז אם כבר הגעתם לבלוג שלי והצצתם מה שקורה לא מעט לפחות תשאירו סימן (סימנים זה גררררררר אמיתי )
גם
השמצות
ברכות
געגועים
או סתם גע גע
ככה בלי כלום זה מרגיש נוראאאאאאאאאאאאאאאאאא לבד (הנה אני שוב מיללת לי בפינה המוארת )
בברכה ובתודה מראש
ההנהלה
(אז מה אם אני לא מגיבה כמעט לאף אחד לי מותר אני מיזנטרופית עם חשבונית )
[ רכושו של השד ]
לפני 13 שנים. 29 באפריל 2011 בשעה 19:21
פעם אמרו עליה שהיא מכשושה
לא יודעת עד היום האם זה נכון .
הזכרונות הם שנשארו ואני נזכרת באותה פעם שאמרתי לה אני חייבת לדבר עם x שנים שלא דיברתי איתו
רק ידעתי באיזה חלק מהעולם הוא חי .
דקות לאחר מכן והיה בידי מספר טלפון ........ נזכרתי , כי שוב אחרי שנים הרגשתי רצון לדרוש בשלומו.
זכרונות קטנים צפים
עכשיו כבר הכל חלק מהעבר .
יש דברים שאפשר לחלוק בהן רק בחיבור שכזה
וכשהחיבור הזה יום אחד נקטע תחושה של בדידות תופסת מקום .
מביטה בי ולוחשת .... מצטערת נאלצתי לעזוב .
ואז....... כשהחשכה תופסת את מקומה ועיניי נעצמות אני מתחילה לראות כל מיני מראות .
אמרו עליה פעם שהיא מכשושה ...... עד היום אני לא יודעת האם זה היה נכון .
בשמחות
[ רכושו של השד ]