לפני 15 שנים. 26 בנובמבר 2008 בשעה 10:19
בני בני בנזונה
היא אוהבת אותך נורא נורא
אני כבר אנוח בקבר
רשמים מהעולם הבא. והבטחה: לא יהיו שום שידורים חיים.לפני 16 שנים. 16 בנובמבר 2008 בשעה 16:51
מצחיק אותי לקרוא על גברים שנותנים מידות ומשקלות על הכלי שלהם.
לא יודע למה. זה פשוט מקרין לי כזה חוסר ביטחון, שמודדים אותו בסנטימטרים.
כאילו - הוא באמת לקח סרגל?
לפני 16 שנים. 9 בנובמבר 2008 בשעה 10:05
מה אגיד?
העולם אח זר.
לפני 16 שנים. 7 בנובמבר 2008 בשעה 19:00
16 (!!!) איש צפו בבלוג שלי היום. זה שמת 94 יום כבר. למה מה?
לפני 16 שנים. 5 באוגוסט 2008 בשעה 16:00
מה אגיד?
כרוניקה של TAMBAL ידוע מראש.
והמבין,
יצחק.
לפני 16 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 20:19
לא הבנתם אותי נכון. לא ביסודי ולא בתיכון. כשאמרתי אגס, יצא אבטיחון. כשעלה משו גס, ירד לו בדיחון. כשבישמתי עצמי, היה מסריחון. ולא, לא הבנתם אותי כאן נכון.
לא ניסיתם בכלל, לצאת מהכלל. להביט מעיני, לראות מבושי, מכאובי, לפענח בדל שרוף של מחשבותי.
כי לא הבנתם, לא ממזמן ולא מעכשיו, ולא הצלחתם לרדת לסוף, ולא ניסיתם מחשבת לחשוף, דעתי לאסוף, לנסות לקבל במקום לחבל, להוריד הרמה, במקום הנחתה. אלימה. ועל מה?
ולא הבנתם, ואל תצטדקו שאני לא הסברתי נכון כך וכו',
וגם את מה שכאן ועכשיו,
מדמם על מסך מטבחיים זה, מחכה לנישוך מספריים
או לסכין הקצב,
לא פוגע בכלל הדבר בבאר, הבינה, את דברי לבאר.
כי אני לא ברור וזה לא בר ערעור, ובתוך מערבולת עובדות מה קשור? כי
לא הבנתם אותי נכון.
לא הבנתם אותי. נכון?
לא הבנתם! אותי נכון?
לא! הבנתם אותי נכון?
לפני 16 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 13:53
מי רוצה לקרוא אותי כאן?
לפני 16 שנים. 24 ביוני 2008 בשעה 7:45
נא גרמו לזה לקרות
לפני 16 שנים. 5 בינואר 2008 בשעה 17:23
כתפיים.
כן, אני יודע שאני מוזר וסוטה. בגלל זה אני כאן.
כתפיים. לגמרי.
לפני 17 שנים. 10 בנובמבר 2007 בשעה 18:42
שהרבה מהבלוגרים השווים כאן, עברו לקפה דה-מארקר.
והוונילים לא יודעים.