The special one

אני לא מתיישר אם כל העולם הזה עקום. 

אבל השיר טוב כסעמק 

איך כולם לא באמת מצליחים 

להבין את האהבה שלי ושלה 

מנסים להסביר לנו אותה במילים 

שמדברות חוכמה בהגיון 

ולמה כדי ככה ולמה כדי? ככה. 

כי אין מילים שיכולות לתאר אהבה 

כי אין כאן כל הגיון בחוכמה 

לב שאוהב לב 

בזמן שהמוחות רבים על למה אין תקווה. 

ולמה? 

אנחנו לא באמת מצליחים. 

מהנשמה. או מהשווארמה. 

מעומק הבטן בקיצור

מצד אחד אני כל כך כועס וכל כך פגוע ממנה 

ואני מסתיר את זה כמה שיותר

שם אגו וחומות רק כדי לא להראות את כל החולשה

ואם היא תפנה? אני אחסום אפילו יותר ואגיד שאין לי עניין לדבר/להיפגש איתה. 

״מאחל לך הרבה הצלחה ושתמצאי את מה שנכון לך״

במקום להראות את מה שאני מרגיש 

במקום להגיד מאיזה מקום אני כל כך פגוע 

במקום לבקש ממנה לקחת אחריות, להגיד לה שאני רוצה לדעת שגם היא צריכה לבקש סליחה. 

אבל אני אשאר עם עצבים והרבה כאב. 

ואני לא אראה לה. 

שהצד השני של המטבע

זה שאני פשוט לא מצליח להפסיק לאהוב אותה. 

ולא משנה כמה היא מנסה 

לא משנה כמה היא מתאמצת 

או עוד כמה זמן היא תצטרך  

לא משנה כמה המחבוא הפעם הכי סודי והכי שלה בעולם. 

את האהבה שלה כלפי היא לעולם לא מצליחה להחביא.

אותי היא תופסת עוד ״במי שעומד מאחוריי או מצדדי״

נ.ב

פעם הבאה אנחנו נשחק קדואה שזה משחק מאוד אלים ולכן יש לי יתרון בו. 

אחד 

שיודע שפגעתי בך מיליונים 

אבל אף אחד 

אף פעם לא יאהב אותך 

כמוני 

מרגי. 

הלב שלי גדול 

אבל בדיוק באותו מידה ככה הוא פגיע 

לפעמים הייתי רוצה פחות לאהוב, פחות להיות טוטאלי 

לפעול מהמוח ולא מהלב 

להיות רובוט ולא להיות אני. 

אבל זה לא אני

אני סתם בחור פשוט,

עם לב אחד גדול מדי.

אני אוהב אותך.

לב פועם

כבר כמה ימים שהוא לא מפסיק לפעום בעוצמה. 

מילים שחרוטות על לב שמנסה להחלים 

מילים שכואבות ומפרקות

מילים שאי אפשר להחזיר

מילים שאי אפשר לתקן. 

talk is cheap 

ולמה זה היה חייב להיות כל כך כואב ?