הכרנו באפליקציה. לא הדרך החביבה עליי להכיר, אבל זה מה יש, בעיקר בתקופות של חוסר זמן. מה שכן, איתה נהניתי כבר מהר מאוד. הצלחנו לייצר שיחה קולחת לא על עיסוקינו בחיים או כמות האחיות המצרפית שאנחנו חולקים, אלא על דברים אמיתיים. הקושי למצוא את עצמנו באמת בחיי יום-יום עמוסים, כמה מטופשת היא החברה שלנו (ואנחנו בה) ואיזה כוח היינו מעניקים לחיית המחמד שלנו. אתם יודעים, דברים ברומו.
אחרי יום יומיים של שיחה ומעבר לוואטסאפ, התברר שהיא מאד דומיננטית ואני מיהרתי להודות על חיבתי לשרת ולהיות בעמדת הנשלט. דיברנו על זה קצת וקבענו להפגש בפארק הירקון. תביא יין? היא ספק שאלה ספק ציוותה. כשעניתי בחיוב, הובהר לי גם בדיוק איזה יין ושכדאי לי שיהיה קר (אוגוסט, אחרי הכל). ושאביא גם מים. ספק כבר לא היה כאן.
הגעתי לפארק עם צידנית המכילה את היין המבוקש (כמובן שהוא קיים בערך בחנות אחת בעיר), קצת גבינה, קצת פירות, מים, שמיכה ושתי כוסות יין. הפיקניק האידיאלי. בעודי פורס את השמיכה על הדשא, היא מסתכלת לתוך הצידנית. "הבאת שתי כוסות. חמוד". איזו אמירה מבלבלת. אמנם היא שאלה בוואטסאפ קצת על נטיותי כנשלט ואמרתי שאני חובב השפלות, אבל חמוד?! איזו מילה נוראית. אז על חמוד הבלגתי, אבל על נושא שתי הכוסות הייתי חייב לשאול כמובן. "אה" חייכה. "אני מעדיפה שתשתה מים" זרקה לאוויר כאילו זו אמירה נורמטיבית.
אז ישבנו שם, היא שותה יין, אוכלת גבינה ופירות ואני שותה מים. היא כן הרשתה לי למלא את הבקבוק מהברזייה כשסיימתי את הבקבוק, ככה שגם אני שמרתי על גבריותי. דיברנו וניל וצחקנו והיה אחה"צ מדהים. בשלב מסוים היא הניחה עליי את כפות הרגליים, וביקשה שאסתכל עליהן. אין לי פוט פטיש בכלל, אבל הן היו יפהפיות. וגם הערכתי כמובן את הפגנת העליונות. המשכנו לשבת, היא עם הרגליים עליי, ודיברנו. בשלב מסוים ירד ערב וליוויתי אותה הביתה. העזתי להתקרב לנשיקה וקיבלתי תמורה מלאה לעזות המצח - נשיקה קלה על השפתיים מלווה ב"אל תהיי חצוף" מצחקק. מקווה שנתראה שוב.