לפני שנתיים. 17 בינואר 2022 בשעה 13:24
היא הביטה בסלולרי שלה, זה היה מספר שהכירה היטב, לקוח חשוב שסיפק לה לא מעט עסקאות.
הוא הסביר שהוא זקוק לה שנית בעניין ישן, דיון משפטי שהיא ניהלה והגיעה בו לפשרה.
הוא ביקש ממנה להגיע לדיון נוסף, בלונדון, ממש מחר. זה נדרש כדי להביא לסיום של הפרשה. היא לא הייתה עושה זאת לאף לקוח אחר, עורכת דין בדרגתה לא "מוקפצת" כך, אבל במקרה הזה היא כמובן נענתה בחיוב.
כרטיסי הטיסה הוזמנו והחדר במלון ריץ בלונדון הוזמן.
הערב הראשון הוקדש לדיון מרתוני, ולמחרת כבר אפשר היה לחתום על המסמכים, הלקוח שלה היה שמח מאד והראה לה את שמחתו בתשלום הנדיב שהעביר.
בערב השני, שהתפנה, היא ישבה במלון על הבר וצפתה במופע היפנוזה שהתקיים שם.
כיאה לריץ, היה מדובר באיש המפורסם בעולם בתחום- "המהפנט" המופע היה מאד מרשים אבל לא ממש כוס התה שלה, היא דעתנית ועוצמתית מידי מכדי להתרשם מתעלולי היפנוזה ולהיות מושפעת מהם.
רבע שעה לאחר שהמופע הסתיים הוא הופיע לצידה בבר. היא לא הופתעה, היא מורגלת בכך, לאור המראה שלה והעובדה שהיא משדרת עוצמה ובטחון.
הוא ניגש , מלא בעצמו כמובן, אבל היא מיד הסבירה שהיא לא בעניין, והפנתה אותו לנשים שישבו ובהו בו בשקיקה. היא רכנה לאוזנו לחשה לו שהיא לא מתהפנטת...וקמה לעלות לחדרה.
הוא נגע בגבה, מעט מעל הישבן. הנגיעה שלו הייתה מאד עדינה אבל היא חשה שהאצבע שלו לוחצת לתוך גבה בעוצמה-דבר שלא היה אפשרי בתנוחה ובאחיזה הזו.
הוא לחש באוזנה, עצרי.
היא המתינה קפואה במקומה, ושמעה אותו לוחש לה את מספר החדר שלה-עלי ואל תסגרי את הדלת.
אני אגיע עוד עשר דקות.
היא חייכה לעצמה ורכנה קדימה, אבל לא הצליחה לזוז.
היא חשה את האצבע בגבה, ונותרה קפואה במקומה ללא יכולת תנועה. זו הייתה תנוחה מעט מביכה, כיוון שהיא רכנה מעט יותר מידי לכיוונו אבל לא התקדמה...
הוא חייך, ואמר- אה סליחה, את רשאית לעלות.
הגוף שלה השתחרר לפתע.
היא התרחקה משם ופנתה לכיוון המעליות...
היא נכנסה למעלית ולחצה על קומה 6 הקומה שלה. האצבע שנגעה בגבה התחתון עדיין הייתה נוכחת שם, אבל היא נשמה וסילקה אותו ממחשבתה.
היא נכנסה לחדרה ופנתה מיד לאמבטיה. אחרי מקלחת ארוכה, ומאחר שהמהפנט הארור לא יצא מראשה, החליטה שתלך לאימון בחדר הכושר של המלון. אימון תמיד מצליח לרענן ולנקות לה את הראש.
היא לבשה מכנס קצר וגופיית אימון, אספה היטב את שיערה ונפנתה לנעול את נעלי האימון...בעודה תרה אחריהן במבטה הבחינה בו יושב בכיסא שמולה, היא קופאת ועיניה בעיניו.
דקה של דממה-לא קפיצה ולא צעקה-רק מבטים עין לעין. בעודה עומדת כך ומביטה בו האצבע בגבה חוזרה ללחוץ בנקודה בה נגע בה... היא ניסתה להתנער מזה, חשבה שזה לא הגיוני.
הדקה חלפה.
היא מתעשתת ואומרת בקול תקיף-צא מכאן מיד, אחרת אגיש תלונה במשטרה.
הוא לא זז, מצביע על הדלת שנותרה פתוחה.
את הזמנת אותי אז באתי. אין צורך לכעוס.
היא חשה שוב את החום בגבה מתגבר, אני מבקשת שלך.
הוא קם מהכיסא והתקרב אליה בשלושה צעדים מהירים, הניח אצבעו מתחת לסנטרה והרים את פניה כך שהעיניים נפגשו שוב.
את ממש לא רוצה שאלך, גשי לסגור את הדלת. נעלי אותה. הכיני לי קפה מהמכונה שעל השידה וחזרי לכאן בדיוק.
היא מנסה להשיב לו, היא כעוסה וממש נאבקת בעצמה עד שמצליחה לומר- תשכח מזה! תסתלק מחדרי!!
הוא מגיב בחיוך, מרים מעט יותר את הסנטר שלה ואומר שזה מרשים מאד שהיא מצליחה להגיב.
"ועכשיו-גשי".
היא ניגשת, סוגרת את הדלת ונועלת. מכינה קפה, בלי חלב ועם סוכר אחד (כאילו מכירה אותו) ומגישה לו.
היא מחייך.
היא שבה לנקודה בה עמדה. מביטה בו- "מה קורה כאן?" היא שואלת.
הוא לוגם.
-את תאולפי ואני אשתמש בך.
-ממש לא!
-הניחי ידייך על העורף.
היא חשה בדופק שלה עולה, מביטה בו בכעס וחשה את ידיה מתרוממות לעורפה.
-שלבי אצבעות מאחורי העורף ומתחי מרפקים לאחור.
היא מבצעת בדממה. התנוחה מבליטה את שדיה-מאד מביכה. היא חשה חשופה אולם העמידה בתנוחה הזו מגרה אותה מאוד.
הוא מבקש ממה לצעוד לאחור והיא עושה זאת עד שהיא נעמדת בגבה לקיר.
המחשבה שלה עובדת כמו מטוטלות- לרגע אחד היא רותחת מזעם, רוצה למרוד ולסלק אותו, חשה מבוכה איומה ממצבה, ואחרי חמש שניות הראש שלה מתרוקן ממחשבות והיא ממוקדת רק בחשק שלה, בחרמנות שלה ובכמיהה החזקה שלה אליו.
ושוב-כעס ושוב ערפול חושים.
זה מטמטם אותה, והיא ממשיכה לעמוד ככה , הייחום שלה עולה וההכרה שלה לאט לאט מתפוגגת.
-מסרי לי את החזייה שלך וחזרי למצב בו את נתונה.
היא עומדת לשלוש שניות במקומה, אבל ידיה נעות ואוחזות בשולי הגופייה על מנת למשוך אותה מעל הגוף. ידו מסמנת לה לעצור.
היא מבינה ופותחת את החזיה -שולפת אותה מתוך הגופייה.
הגופייה צמודה לגופה אולם בעלת מחשוף נדיב מלפנים וכן מהצדדים.
היא מושיטה לו את החזיה, הוא אוסף אותה והיא משיבה ידיה לעורפה ונמתחת. הפטמות הזקורות שלה ניכרות מבעד לגופיה הדקה והצמודה.
הוא מקרב אצבעו לפטמתה השמאלית אבל לא נוגע. היא לא מצליחה להתאפק ופולטת אנחה קטנה.
הוא מחייך.
הוא מתרחק ממנה ומורה לה להסתובב מולו כשהיא מתוחה.
היא מבצעת. הנשימות שלה קצרות ומהירות. היא מיוחמת מאד.
הוא מביט בה נינוח.
כשהיא חוזרת לעמוד הוא מבקש ממנה לשחרר את מחשבתה ולהתבטא בחופשיות.
כאילו הוסר מחסום מפיה, היא חשה ששבה אליה יכולת הדיבור.
היא מביטה בו ואומרת-מה אתה רוצה ממני?
-אמרי לי איך את מרגישה?
-חסרת אונים.
-וזהו? מחייך...
-חרמנית נורא.
-ו.. ?
-נגישה כמו שלא הייתי מעולם.
-נגישה? מילה מעניינת. אבל את לא נגישה עדיין לטעמי.
הנגשי את עצמך מיד!
היא נאנחת בקול. מביטה בו ומתכופפת להסיר מכנסיה. הוא מסמן לה לעצור-הסירי תחתון בלבד והתפשקי.
היא מבצעת.
עומדת מולו פשוקה, ידיה על עורפה ומרפקיה מתוחים.
המחשבה שלה מתחדדת, היא מסוגלת להתרכז, עומדת ככה מול אדם זר. כבר היו לה לא מעט סטוצים, אופי החיים שלה מזמן לה לא מעט מפגשים של לילה אחד, אבל לא ככה. לא כשהיא במצב כל כך משפיל.
הוא מתקרב.
מלטף את גופה ונגוע בה מעל בגדיה, היא מתנשמת ורטובה כפי שלא הייתה כבר זמן רב. למעשה, מעולם לא הייתה כל כך רטובה מבלי שקיימה מגע מיני.
-בקשי ממני להסיר את הגופייה.
-לא.
הוא מביט בעיניה כף ידו קרובה לפטמתה.
-אהה בבקשה .. אני מבקשת (מאדימה) להסיר את הגופייה.
-אינך רשאית, שלפי את שדייך מבעד למחשוף.
היא שולפת את שדיה מבעד למחשוף מושפלת ורועדת מכעס ובושה.
הוא מביט בה והיא מבינה- מחזירה ידיה לעורפה ומותחת מרפקיה לאחור.
היא עומדת בשדיים חשופים לחלוטין מול החיוך של המהפנט השחצן.
הוא ניגש ואוחז בשתי אצבעות בקצה פטמתה השמאלית -אוחז קלות ומביט לתוך עיניה.
היא ממש רוצה לדבר -ממש.
הוא מבין אבל מניח אצבע על שפתיה ואומר לה- ששש... את לא רשאית לדבר.
-עמדי בפישוק רחב יותר ומתחי מרפקים לאחור חזק יותר.
מבטה כעוס ומעט מבולבל אבל הגוף שלה מגיב מיד להוראות.
הוא מביט בעיניה ומדבר בנחת
- קלטתי אותך בקהל, הרגשתי את הספקנות שלך ואת חוסר האמון ,אבל לחוסר מזלך גם את הצורך העז שלך להיות מוכנעת.
הצורך הזה הוא שמאפשר לי לשחק בך בקלות כזו, ללא הצורך הזה לא הייתי יכול לשלוט בך ככה.
את מבינה?
מעט אירוני שאת למעשה היא מי שמאפשרת לי לעשות בך כרצוני.
בעודו מביט בה, היד שלו נשלחת שוב לפטמה הזקורה שלה ומשחקת בה קלות, מפליקה לה- באצבע אחת - הפלקה מגרה לא מכאיבה.
היד השנייה שלו מונחת בכף יד פתוחה על מרכז הבטן שלה מעל הגופייה.
מגע כף היד על הבטן משגעת אותה.
-את רשאית לדבר עכשיו.
היא מתפרצת ומרימה את הקול
- מי אתה? מה נראה לך שאתה עושה? אני אגיש תלונה נגדך!!
הוא מרים אצבע ומסמן לה לשתוק.
היא משתתקת, עיניה מראות על הלם מוחלט אבל היא לא מצליחה לדבר
-חיזרי על דבריך בטון שקט.
היא מביטה בו וחוזרת על דבריה כמעט בלחש, נושמת עמוק ומביטה בו.
-אני מאלפך-אינך צריכה מידע נוסף. התנצלי על דבריך.
היא מביטה בו, הבטן שלה מתהפכת, היא רוצה לשאוג ולקלל ולתת לו סטירה. היא עומדת חשופה פשוקה ומתוחה מולו וכל מה שיוצא לה מהפה זה- "מתנצלת"
הוא מחייך ניגש לתיק שלה ופותח אותו לאט, מביט פנימה ומביט בה.
היא רוצה לצרוח העיניים שלה רוצות לירות אליו אש אבל היא נותרת במצבה, לא בטוחה מה משגע אותה יותר-חוסר האונים שלה או אי ההבנה שלה את חוסר האונים הזה.
היא מנסה למרוד ולצעוק שלא יגע בתיק שלה, אבל לא יוצא ממנה שום צליל
הוא מוציא את הטלפון שלה ואת הארנק שלה, מביט בה ומקריא מתוך תעודת הזהות שלה- דנה שמעוני 24826555 ילידת יולי 80....
הוא מניח יד על הבטן שלה- "את תתנצלי שוב, ותגידי את שמך המלא, מידת תחתוניך, מידת שדייך, גובהך וגילך ואז תבקשי סליחה ותחזרי להיות דוממת".
היא מאדימה וחושבת שהיא מתפוצצת, אבל אז אזניה שומעות את הקול שלה-
אני דנה שמעוני מידת תחתונים סמול, מידת חזייה 70C גובה 168 בת 41 מבקשת סליחה.
