אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

"הלו, כוסית!!"

מיומנה של כוניפה וירטואלית.
לפני 19 שנים. 1 בנובמבר 2005 בשעה 18:50

רוצה שכבר תבוא
בוא אלי
האם אתה כואב
בלעדי
רוצה רק לאהוב
מקרוב
אותך...

זה לא סתם אולי,
אתה האור בחיי.

לייד הטלפון
לבדי
אך משהו עוצר
בעדי
האם אתה כבר ער
תתקשר
אלי...

זה לא סתם אולי
אתה האור בחיי...

אין בליבי מקום
לא, לא נותר עוד רגש
לאף אחד,
לאף אחד.

זה לא סתם אולי,
אתה האור בחיי.


מוקדש באהבה רבה לעצמי היקרה, המכוערת הכי יפה בעולם.

לפני 19 שנים. 31 באוקטובר 2005 בשעה 15:58

ולפעמים, החגיגה נגמרת
ומבינים
אתה לא אדוני.
ולפעמים, ההרגשה אחרת
כי פתאום
לנשיקה יש טעם קצת אחר.
ולפעמים, הים שקט ואין גלים
עד שאת היין שותים
ומגיעים
לסוג של מחשבה
סוג של חוויה
ואז אני
הופכת
להיות רק שלך
ולא שפחתך
ולא גבירתך.

לפני 19 שנים. 29 באוקטובר 2005 בשעה 14:09

חווה אלברשטיין בגרסת השפחה.

מחר, אני אהיה כה כאובה
אל תנחמו אותי
הוא זה שלי ייתן
את המכות על ישבני
הזמן ישקיט הכל
האושר הוא מנת חלקי
אני קצת חצופה, עונשי כל כך קרוב
וזה מחר
והוא יראה לי את האור ואת הטוב
כמו צמח בר

היו, היו ערבי תעתועים
היו ימים טרופים
ניסיתי להמשיך
נשרפתי מגעגועים
הנשיקות שלו,
והמגע שבידיו
אני רוצה שכבר עכשיו יהיה מחר
לא מאוחר
אני רוצה לתת לו את מה שאוכל
כמו צמח בר.

לפני 19 שנים. 29 באוקטובר 2005 בשעה 10:08

נוכח- נפקד
מבחן- ללמוד
ארוחה- לסבול
שישי בערב- איפה אתה.

לפני 19 שנים. 28 באוקטובר 2005 בשעה 17:14

אני מבקשת את סליחתך
מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים
ביחד עם קרני השמש
עלול לרדת גשם לפעמים

אני מבקשת את סליחתך
מעולם לא הבטחתי ציות עיוור
אפילו אמרתי לך מפורשות
שאינני נכנעת מהר

אני מבקשת את סליחתך
כי הכאב עוד לא מדליק
תן לי את הזמן שלי, התאזר בסבלנות
זה לא יכול להזיק

אני מבקשת את סליחתך
אם לומר את האמת, אתה הראשון
נסה להבין שאני קצת פראית
כי... עוד לא ממש היה לי לפניך אדון.

לפני 19 שנים. 27 באוקטובר 2005 בשעה 17:18

לו רק יכולתי עכשיו
במקום עוגה
לאכול אותך
לא רק יכולתי
במקום חלב
לבלוע משהו אחר לבן
לו רק יכולתי, במקום את מגע הבגד
את גופך לחוש
אבל אני שפנה, נורא פוחדת
שתעקוץ בי כמו יתוש...