אחרי כמה שבועות של ג'יפה הרגשה פיזית וגם נפשית.
ויום של שיפור ענק בשתיהן.
שנחגג בשיא הבורגנות האמחית.
בשופינג באיקאה סייל.
לא נרדמת והמחשבות טסות על 200 קמ"ש.
פתאום מבינה כמה מפחיד אותי כמות האושר שהוא הכניס לחיי וכמה מנחמת אותי אותה כמות.
כי באמת ובתמים, אני פשוט לא מפחדת שילך.
כן המחשבה על כמות האושר שתלויה בו ספציפית, השונוי הענקי שהכניס לחיי.
והעובדה שהנוכחות שלו עשתה שינוי ענקי ושל 180 מעלות בנקודת ההסתכלות שלי על החיים ובמשקפיים הדיכאוניים שאני רואה דרכם את העולם. מפחידה אותי לאן שיעור.
כן הדברים האלו שתלויים באדם חיצוני שעלול ממליון סיבות שאין לי שליטה עליהן להעלם מחיי, מפחידה פחד נוראי.
אבל באותה נשימה יש הבנה שהוא הפך לקבוע בחיי. ואין לו שום כוונות יום אחד לקום וללכת. כי כמוני הוא מאמין שאני הטובה ביותר עבורו בעולם.
וכל מה שהכניס לחיי הכנסתי גם אני לחיו.
ועל זה,אני לא אוותר לעולם.
לדעת שיש לי הזכות לתת כזה דבר לאדם אחר ולקבל בחזרה.