מסעות הלב

אתה רואה אותה.

אתה רואה אותה מעבר לעצמה, מעבר לגבולות,

מעבר לפחדים.

מעבר למסכות -

ראית אותה כקרקעית צלולה

עולם ומלואו

לא פגיע ולא שביר,

אם כי שלם עצם היותו חלק מהבריאה.

אתה רואה את הנשמה שלה.

מעבר להתניות, מעבר לתנאים שהיא שמה לעצמה.

אתה רואה את האמת.

בהירה ונצחית,

יציבה ולא מתכלה לעולם.

אור הלב שלך זורח מעינייך

כשהיא בוהה בהן, 

היא מרגישה אותך

היא רואה אותך באמת.

היא רואה אותה באמת.

כפי שאתה רואה אותה,

בלי הגדרה, בלי תנאי

נקייה ותמימה.

אור הנשמה שלך מהדהד אליה

מאיר את הנשמה

מעיר ומרפא את הגוף

חומל בעוצמה רכה

חנון ומלטף באהבה שאינה תלוי בדבר.

ואז יש כמו פינג פונג מתוקשר

מתוזמן

מסונכרן

בעין - כלי הנפש לראי הנשמה -

שהיא מרגישה אותך

ואותה

עטופים באור הבורא

והכל בהרמוניה.

הכל בא על מקומו,

מסנכרן אותה עם תדר הטבע -

מתקיים בכל רגע

גם אם לא נעשה דבר באותו הרגע.

תודה לך אהבה יקרה מפז

על הלב המיוחד שלך

מרפא וממוסס את מכשולי הנפש

פותח דרך ומזור לנשמה

שמבקשת לך

להיות למקדש.

טהורה ותמימה

נקייה כתינוק ביום היוולדו

לבנה כלבנה.

תודה אהבה יקרה ומיוחדת שלי💙🙏💙

לשבש אותך
לשבור אותך
לסדוק את הזהות שלך
לפרק אותך לרסיסים.

תאבדי את עצמך
תתמסרי לחושך
לבכי, לכאב.
אל תעצרי אותו,
הוא יבעבע בתוכך כאי שפיות
כשאלה קיומית

זה לא עוד יום
זה לא עוד מצברוח
זה דחף שחור
להראות לך את האור

תהיי דוממת
בשקט העמוק שבך
תני לסופה לכאוב אותך עד העצם
למוסס ממך את השליטה בה
להציף אותך בייסורי כאב עד כניעה
עד שתחושי את האור העוטף.

תרגישי את עצמך באמת
את יודעת מי את.
עמוק בפנים את יודעת.
את רק לא זוכרת.

אני כאן - הכאב שלך,
היצר שלך
הפחד, הטראומה, החרדות שמשתקות אותך
כל יום
כל דקה

לא באתי להרע לך.
באתי לדחוף אותך לקצה.
באתי להפגיש אותך עם עצמך,
עם האור שבך.

באתי, אחרי שהתיישבתי על נקודות בנפשך
שאפשרו לי מקום נוח
מקום מדוייק לשכון בתוכך
עד יבוא היום, עד יתאים הרגע.
לגעוש ולרעוש בנפשך
לטלטל את כל עולמך
להאיר לך את תשובות העולם
לליבך.

אל תפחדי ממני.
אני כאן כדי להזכיר לך
מה את בלעדיי -
מה את בלי הכאב, הצלקות, הריק והתחושה שמשהו לא בסדר -
את האור.
את הכל.

מוקדש לבנות האנוש בחמלה ואהבה,
שתזכו לגעת בעצמכן.
בעצמכן באמת🙏

ככה זה מרגיש לעיתים קרובות.

כשהראש שלי משליט את חייליו בתוך הממלכה שלו -

שולח את חייליו - המחשבות הריקות,

מצויידים בסוסים דוהרים,

לגשש בכל פינת מודעות בנפש

ולפזר מסך עשן.

מסך של סרט ארוך מאוד עם הפסקות לעיתים רחוקות.

אני מרגישה צורך אנושי ואמיתי להתקרב,

ליזום, לנוע בחופשיות

להיות הילדה שלא ידעתי שיש בתוכי.

מתוך נשיות.

מחופש של מיניות.

אבל הצורך הזה נמהל בתוך סם מרדים,

שגורם לי להסתובב במעגל דימיוני סביב עצמי,

לברוח למחשבות הריקות.

לחפש משימות.

"להיות עסוקה" מנטלית.

להישלט על ידי המטריקס.

מאשר להיות בכאן ועכשיו.

מי אני?

הדואליות הזו בראש, העננים שמכסים לי את התודעה

ממלאים את הרחבה באופל כרוני,

בתחושה של עייפות ונמנום תמידי,

בבריחה למקומות שאמלא אותם בהצלחה.

למשימות שהתרופה אליהן ידועה מראש.

היישר לתוך איזור הנוחות.

איזור הנכות.

200 קמ"ש בניוטרל.

על גבר אחד.
מעשה ב20 אצבעות חושניות שמלטפות
מלפפות זין מעלה ומטה,
מערסלות וחופנות את האשכים,
מעסות אותם מעלה ומטה..
ברוך, בהכלה.
באהבה.

20 אצבעות
שמטיילות לאורך גוף של גבר אחד
משומנות היטב,
בשמן שקדים,
מהול בלבנדר,
חלקלק וחמים..
מחברות את מעשה האהבה
לאקסטזה של תנועה
של מסאז' אירוטי.

2 קטנטנות.
צעירות,
מולטי חושניות,
רב שימושיות.
אצבעותיהן שלוחות
לחבור ולעורר
את האנרגיה הזכרית של הגבר שמולן.

בחדר שכולו מקדש
של עשן קטורת הנישא באוויר
נרות
עירום, ליטוף, נישוק ומגע.
המון מגע...
מפתה, מרטיט, מענג ומעורר.

מי מצטרפת אליי לסשן אומנות הפיתוי והמגע החושני עם הגבר שלי?

נ.ב - תודה לך Amanati.

אני שוכבת במיטת קינג סייז,

עירומה לגמרי מולך. רגליי פשוקות, ידיי מלטפות את יריכיי..מחממות ומתחרמנות מלראות אותך

מזיין אותה בדוגי מולי.

ואותי - נהנית ומחוייכת מלראות אותך מממש את הגבריות שלך ובועל אותה.

עינייי כבדות מעונג..אני משירה אלייך מבט

וממשיכה ללטף עצמי באיטיות מגרה.

פי הקטן פתוח למחצה, מגיר ריר שעוד רגע נשפך ממנו החוצה.

רגליי פשוקות רחב החוצה

חושפות את שפתי הכוס הקטן והחלק

כשהזונה השנייה מלקקת אותן

מפלסת את לשונה החמה פנימה ומעסה לי את הדגדגן להנאתך.

אתה אוחז במותניה של הזונה הקטנה,

כשהיא בדוגי..ומזיין אותה עמוק וחזק.

האגן שלך נחבט בפתחי הכוס שלה

האשכים שלך מלטפים לה את הדגדגן תוך כדי שאתה מפמפם אותה עמוק..

היא משחררת מדי פעם אנקות של עונג, כשהזין שלך נוגע בדיוק בנקודה הזו עמוק בתוך הכוס שלה..

והיא, מתוקה קטנה, אוחזת את יריכיי הפשוקות בידיה,

ראשה מוטה מטה

מנסה לתעל את לשונה עמוק לכוס שלי, לטעום אותו ולהתענג עליו

ולשטוף את עינייך בעונג שמוזרם ישירות לזין וללב שלך.

עונג כה רב שמקשיח את הזין והביצים שלך,

ממלא אותם בזרע שמוכן להיפלט עמוק וחם פנימה..

עיניי מתגלגלות לאחור מהחום המתפשט בגופי,

עקצוצים מטפסים מעלה לכיוון השדיים הקטנים שלי,

אני מושכת זרועותיי לאחור

בניסיון לתפוס את מסגרת המיטה בחוזקה.

גופי נע ומתפתל, האגן שלי יורד ועולה

והזונה הקטנה מקבעת את הכוס הקטן שלי לתוך פיה.

הכוס שלי מתכווץ ומתרחב

מלהכיל את העונג הגדול

מלהביט בך מזיין אותה עמוק, חופן את ישבנה מולי

כמה שזה יפה

כמה שאתה יפה

כמה שאתה זורח כשאתה מתענג באהבה ובכיף גדול

על שנינו, על חורים רטובים, על שתי אלות שמספקות אותך

מגרות לך את הזין

מחליקות, מוצצות, מרטיבות אותו ובולעות אותו לתוכן החם,

עד שתפרה, שתשקה ותרווה אותן בשפיך הסמיך והאוהב שלך.

עד שהזונה השנייה תגיע - אמשיך לפתל ולחרמן גופי עבורך💙

האני העליון שלי מרגיש צורך בשטיפה אנרגטית

של כל הגגות, המגננות

החטאים והסטיות שניהלו אותי מולך.

כמו היורה שמזכיר להתכונן,

הנשמה שלי מבקשת לתקן את הסטיות,

את הדפוסים התועים שהרחיקו אותה מעצמה.

שהרחיקו אותה ממך,

וקירבו אותה לניפרדות.

כמו היורה, שמבקש להכין עצמו אליו

לסגור את הפינות, הסדקים שדרכו הוא עלול לחלחל -

כך האני הפנימי שלי מבין ברגע

כמה פתחים הוא הותיר לאוויר הפתוח..

לאגו ולניפרדות לחלחל פנימה

למלא ולהעכיר את ההתמסרות אלייך,

דום יקר שלי.

וכמו האדמה היבשה,

הנפש המוכתמת שלי משתוקקת להתמזג איתך,

עם היורה,

שמורה לי, מזכיר לי את מקומי, את הטבע שלי..

את הצורך הטבעי שלי להיות רכה ונמסה מולך..

נשית, כבדת מבט ונשימה למראך,

ניצבת עירומה

מביטה אלייך בתחנונים מלמטה..

בכמיהה עמוקה..

בשפה עקומה מחיוך מפתה

מהצורך שהלב מרגיש מולך -

לגרום לך להנאה מכל טיפה שתיספג לתוכי..

לגרום לך לעונג חם ועמוק

מכל פיסת אדמה שתיזכה להיספג

מנוזלייך הקדושים והסמיכים..

להכיל אותך

לגרות בחושניות את צמתי האנרגיה הגברית שלך..

ללחוש לך בתחינה,

בשיער מלטף..

ולהמתין בסבלנות ובעיניים זורחות ובוהקות להיטען ממך,

להיות לך לקרקע פוריה ומסומנת מאהבה💙

בת של אמא אדמה

מוקירה את הזכות להיות לך קרקע מעוצבת

לראות עינייך

לעונג ליבך,

נשית וחושנית..

הלב מבקש לענג אותך..

לזמן את היורה ולחגוג את ההתמסרות אליו..

עם בנות אדמה נוספות..🙏

מי ייתן ואמא אדמה תזמן לזכותי אישה בכל רמח איבריה לקבל ולענג אותך עד שכרון חושים, דום אהוב שלי💛

״אף פעם לא פתחתי את הלב, אפילו לא קצת״.

היא יושבת נוח על הכיסא. זרועותיה כבדות על משענותיו.
בגדיה מהודרים, נחים לגופה למופת ללא רבב.
שיערה הלבן מסורק ומסודר ללא דופי.
עור פניה בגוון אחיד, מוצק,
מבטה מישיר דרך משקפיה.

״אף פעם לא פתחתי את הלב, אפילו לא קצת״.

84 שנים.
30,660 ימים.
735,840 שעות.

גלגול חיים שלם,
שעורים חוזרים ונשנים,
פחדים שבטח צפו לה כלכך הרבה פעמים בצורות שונות
נוגעים באותו ״פצע״
מפעילים את אותו הטריגר
שגרם לה לומר את המשפט הזה בבהירות וצלילות
כאילו זה עתה התגלתה בפניה נבואה אישית.

אז עכשיו היא יושבת שם, מטופחת כהרגלה,
מדברת בקבלה
והשלמה על הצורך לפתוח את הלב.
על החרטה העמוקה
השגיאה שמאוחר מדי לתקן.
היא חיה בדיור מוגן, עם בני גילה, שסביר להניח
שרואים את החיים כמוה,
דרך המסננים של החיים.
מרגישה החמצה,
פספוס,
בדידות
וריקנות.

כששאלו אותה, במבט לאחור,
מה היא הייתה עושה אחרת
תשובה אחת הייתה בטוחה -
״היינו כל היום בראש של עבודה, שנהיה מסודרים״.
שנים של ישיבה על הגדר
פחד להתנסות
לקחת ״סיכונים״.
גדלנו והתבגרנו
הפכנו את ההתנסויות שלנו ל״טעויות״
ולהתנסויות דומות ל״שגיאות חוזרות״
ולהתנסות במשהו חדש ל״לקיחת סיכון״
ולהתנסויות שלא התחברנו אליהן ל״כשלונות״

היום, היא נפגשת עם ילדים
מהגן ממול לדיור המוגן.
גם הקמטים שחורשים את עיניה
העול והכאב ששקעו שנים בעור שלה
נרפו והחלו להתמוסס
מול המראה האותנטית שהילדים שימשו בפניה.
דרך המפגש איתם
היא פוגשת שוב, כמו לראשונה, את הילדה הפנימית שבה,
את בקשות ליבה שלא נענו
את הניסיונות לממש אותן
את הרגעים שיכלה לחוות - אבל נבלמו ע״י הפחד
נדחו ע״י הספק, הבלבול..
את הכאב, הזכרונות, החרטה..

וגם אם לרגע קצר מאוד,
היא מרגישה חיה, שוב ילדה,
כל כולה מתמסרת לחוויה
להוויה
לרגש, לאמונה שהיא יכולה
ושיש בה שפע ומנעד של רגשות
שהיה כבוי בסך הכל.
גם אם לרגע קצר מאוד -
הרגע הזה יישמר עימה כל הזמן.
הכאב נעלם,
הפצעים נרפו,
הילדים דיברו עם הילדה הפנימית שבה
בלי מודע,
בלי לתכנן, בלי לשים לב
בלי לדעת איך לגשת אליו
אמת דיברה ומצאה את דרכה לאמת של האחר
כמו שליח לכתובת מדוייקת,
אור ליבה נדלק.

וכשם שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו,
כל מבוגר צריך ילד שיאמין בו
ויזכיר לו מי הוא
מהו חומר הגלם ממנו עשוי -
אהבה ללא תנאי.

כל רגע הוא דף חדש
כל רגע הוא רגע בפני עצמו
לא תלוי בדבר
לא קשור לקודמו
בלי סיכוי להיות מוצלח ובלי סיכוי להוות כישלון.
רגע הוא רגע
מי ייתן ונחווה אותו נקי
בלי מחשבה, בלי ציפייה, בלי אכזבה
בלי הרס עצמי
ניתן ללב לנווט
ולעולם לא נביט לאחור,
כי אז לא יהיה צורך,
כבר לא יהיו שאלות.

שחור ולבן.
אור וחושך.
״טוב״ ו״רע״.
שלם אחד.

הלב מבקש לאהוב
הפחד דוחק בך להתרחק
הילדה שבך מבקשת להעניק
הזיכרון מזכיר לך שלא שווה לך
שזה אולי חד צדדי..
הלב שלך מבקש את הפשוט, את המהות שלך
בעוד הפחד נאחז בהישרדות שלך
מנסה למלא את את החסך באחיזת עיניים
דרך ספקטרום רחב של רגשות ״עלה ורד״
שמחה, צחוק, ספק, פגיעות
נחמה, עידוד, כעס
שפיטה עצמית, התמכרות לנמוך
פחד מנטישה, היאחזות במוכר
הוא לא יציב
מתעתע
שולף עוד שפן מהכובע
מסיט ממך את התבונה הגבוהה שבך
מנסה למקד את תשומת הלב שלך ברגש אחר
מתחלף, משתנה.
רק שלא תיגעי בו
שלא תגלי שהוא כל כולו אשליה..
פרגוד הולוגרמי
שמזמן סיים את תפקידו בעולם הפנימי שלך.
שסיים ״להגן״ על הילדה הפנימית שלך.
התרגלת לקיום שלו, הלא כך?
באמת האמנת שכל מה שהוא מספר לך זו את..
״ככה אני, אין מה לעשות״
״תתרגל״
״אלה הפגמים שבי, לא כולם מושלמים״
זה מה שהוא לימד אותך לענות
ולהאמין בו כדרך חיים.
וכפועל יוצא מכך, לחפש את ״החצי״ שיקבל את הפגמים
קיבלת אותו כאמת מוחלטת
ואותך - כסיר המחפש מכסה.
אך האמת המוחלטת היא, שאינך סיר.
את אינך פגומה,
את גם לא באמת חלולה, אטומה, מטומטמת
חסרת ערך, נאיבית
פראיירית, רגישה מדי
את לא באמת כועסת על גברים ש״פגעו בך״
את לא בודדה
את לא אובדנית.

את גם לא שולטת מלמטה.
את לא מאושרת באמת עם הרצונות שלך.
מה זה רצון בכלל?
של מי הרצון הזה?
למי הוא שייך?
את לא רוצה באמת את מה שאת כותבת.
את לא כל ההגדרות
הרצונות
המחשבות
התפיסות
החשקים, הפנטזיות
החלומות שלך.

את לא את.

כל אלה הם עולם פקטיבי ומזוייף
שהשיריון העצום שלך בנה
שכבות על גבי שכבות
שהפכו לסלעים קשיי פיצוח.
מסתירים מתחתם את אור הבריאה שלך כאישה
והתרגלת לראותם כנוף,
כחלק מהחיים.
כאמת שאת.

לא נוכל לראות ולהכיר באור
אם לא נחווה את החושך..
גם לו יש תפקיד בחייך.
זה לא משנה למה ואיך..
גם זה יהיה ניסיון של יצר הדעת לסרבל את מה שנשגב מבינתו ;)
נותר לך לחבקו בהכלה ואהבה
לשחרר אותו לדרכו..
אז,
ורק אז - יתפנה מקום בכל רמח איברייך
ונפשך
לאור הפנימי שבך, שקיים בך כל אימת שאת חיה,
לזרוח ממך ללא שיפוט.

כלכך התרגלנו להיות כבולים לחושך,
ללכת אחריו שבי
ולחשוב שאנחנו באור.
התרגלנו להמליך את החושך כשולט שלנו בלא מודע.

תודה לך גבר אהוב שלי.
תודה לך דום יקר שלי.
על הזכות לפתח בי צורך עמוק יותר להתמסר אלייך
על שחיברתי בי את הצורך המודחק עמוקות
להתמסר ולהיות נקייה
מול גבר אחד
להתמסר ולחיות את הרגע מול גבר אחד
שרואה אותי שקופה
רואה דרך החומות השקופות את שורש נשמתי
דרך אותן חומות שנראות כקירות זכוכית
בשביל השריון שלי

תודה לך שהענקת לי את הזכות לחזור מהמתים
גם אם לרגע,
לרגע קדוש בו התאחדתי עם הצורך והפחד להתמסר אלייך כאחד
להיות בתוך הדמעות המהולות הללו
מהולות בצער על לב חסום
ומהולות בדמעות של אושר על החיבור אליו
תודה על רגע שמבשר שכול על האגו והפחדים שלי
תודה על רגעים ארוכים של כניעה פנימית לכוחו של היקום
לחולל ולהניע את גלגלי הקוסמוס
ולהביא אותי לרגלייך
לשוב אל הצורך העמוק והטוטאלי להיות כנועה ממחשבות
לשוב אל הצורך העמוק להיות כנועה לשולט
שהוא אינו הפחד והמחשבות הבלתי פוסקות
לשוב אלייך, אל הלב דרכך
לשוב הביתה.

תודה על שהענקת לי את הזכות להרגיש את עומקה של אהבה מהי
על הקיום הבלתי תלוי שלה
על הקיום שלה בתוכי
ועל הזכות הקדושה עוד יותר על שפגשתי בך,
על הזכות להיזכר, להרגיש את האהבה
לחבור אליה דרכך ולמענך,

תודה, DomHB🙏