הבלבול

כשאני נכנסת למשימת סידור, מיון, נקיון פינת המשחקים של הילדים, לרוב, לוקח לי נצח..

משחקת עם המשחק הזה, בונה פאזל קטן,

בודקת שכל הטושים עובדים תוך כדי צביעה של דף או שניים..

נצחחחח.. אבל ככה אני אוהבת, יש לי זמן לשחק..

הישר לתוך הלילה.. זה הזמן שלי להיות אני.. בלי עין בוחנת, בלי מבט עקום.. 

היום, סיימתי הכל מהר, לא רציתי לשחק, לא רציתי לצבוע..רציתי רק לסיים וזהו, כמו הגדולים...

שבוע אחרון...זה לא שרע לי...אבל לא יכולה להגיד שטוב לי...לא מרגישה כלום...

הרבה זמן שלא ביקרתי במקום שלאחרונה נזכרתי בו...מקום שתמיד חיבר אותי בחזרה..לא יודעת למה, ומה מיוחד בו כל כך, אבל לכולם יש כזה..

ספסל ונוף..

לאחרונה הצטרפתי עם חבר לאירוע בדס''מ, היה חביב ביותר.. 

בתחילת האירוע הוא הציע לי קולר, חח גם עכשיו אני מגחכת כשאני נזכרת בערב הזה..

הצחיק אותי כמה הוא הופתע כשאמרתי שקולר עבורי אינו קישוט, או כשלא הסכמתי איתו כשאמר ''מה אנחנו חברים, מה הבעיה?" 

עכשיו כמו שאני מבינה שזה שלי בלבד, ואני מכבדת כל אחת ואחד ובחירתו בנושא זה ..

היה לי קשה שלא לצחוק על הבעת פניו של חישוב מסלול מחדש... 

וגם עכשיו צוחקתתתתת

סשן שיברי ראשון, ולא הפסקתי לחייך... 

המילים היחידות שיצאו לי מהפה, כיף לי...

כיף לי, כיף לי, כיף לי....

מחייכת עד עכשיו...

שאת ותלמה יודעות שזה יהיה ליין טוובבבבב

לכל אחד מאיתנו יש דברים שסוגרים לנו פינה..

שיש נקי, חצר נקיה, קבלת שבת, תיבת מייל ריקה בעבודה,בובת חד קרן חדשה...-

לרקוד ..לרקוד סוגר לי פינה...וזה לא משנה הסגנון אבל אני חייבת את האווירה...

וכך באמצעות המוזיקה והתנועה אני נהפכת קטנה קטנה... בבועה שלי...והכל הופך שקט...

הרבה זמן שלא יצא לי לסגור פינה...להיות קטנה קטנה...

מה סוגר לכם פינה??

שנה שלמה שאני אוספת את היצירות של הגוזלים, 

כל שנה לפני היומולדת שלהם, אני ממיינת..

טיוטה, אילו דפים נגזור בהמשך ונעשה שרשראות לסוכה..

ויש את היצירות שאותן נשמור, ונתלה במסיבת היומולדת כקישוטים...אחרת מה שווה כל העבודה הקשה??

יצירות בשלל הגדלים, הצבעים, עם פלסטלינה, או סתם מקל ארטיק על קרטון, או ציור של שמש, בית ועץ...כה תמים.. הכל מוצג לעיניי כל האורחים... בגאווה גדולה הגוזלים יספרו לכולם מתי עשו, ואיך... 

וגם אני רוצה לצייר לו ציור של שמש, בית ועץ..כה תמים אך בעל משמעות כל כך גדולה...

ואווווווו

שלוש שנים

זה הרבה הרבה זמן...

שיט, זה אפילו מרגש אותי..עקצוצים בעיניים..

כל כך הרבה דברים למדתי על עצמי..עדיין לומדת..לא קופצת..לאט לאט..מאמינה בוויב..חייבת להרגיש את הוייב...

אבל הפעם..שלוש שנים אחריי אני פה עבורו..לחוות איתו, לצאת איתו למסע שהוא בוחר...

מאסטר נתן לי את המקום לדייק את עצמי, זרם איתי ועם מה שהייתי צריכה באותו הזמן, והיום..זה הזמן שלו לפרוח...

Puppetmaster, מחכה שתבחין שאני פה..דיברנו על זה כה הרבה פעמים..פשוט הייתי צריכה רגע עם עצמי..

עכשיו לא רק מחכה שמאסטר יבחין אלא היא...החצי השני שלי, היא...מעניין אם היא תדע שחזרתי...

אני אערוב לה..מקריפ?? לא אותנו...

לילה טוב אנשים יפים..תהנו תחגגו ותהיו מוגנים..

....

ספייס זה ספייס זה ספייס 

פעם שניה אותו סיפור...

מתחילות גגרין, ממשיכות מקום אחר (ספציפית היום דאנג'ן) וחוזרות לגגרין...

היא הבטיחה שנישאר במקום אחדדדדד חחחחחחחח

יש לה מזל שהיא אחת והיחידה שלי ..הבסטי שלי...

וככה תמונה בין הבודדות שיהיו...

השקט לפני שכולם מתעוררים עליי בביתתתת בעעעעע

כי עם הבסטי כל מסיבה היא הפקה..

גוון שלא ראיתי הרבה מאד זמן...לא מצליחה למצא אותו...