מכאן. אין דרך חזרה.

"את סטרייטית? או לסבית?"

"את אוהבת בנים? או אוהבת בנות?"

לא הבנתי.

למה צריך לבחור אחד מהשניים.

אז אתחיל מהסוף להתחלה:

אני משוייכת.

אני יכולה עכשיו לספר חוויות ספציפיות , הרפתקאות ורגעים.

אבל. 

אני דווקא רוצה לגעת בחלק היותר עמוק של הbdsm בשבילי. 

בחלק הפסיכולוגי , הרגשי, הזה שלא תמיד מדברים עליו. 

הbdsm בשבילי הוא הרבה דברים ורבדים. אחת הסיבות שאני נוכחת כאן. זה כי אני מרגישה ריפוי. בהמון חלקים עמוקים , ששמתי בצד עם השנים. 

מהרגע שנולדתי, הרגשתי שונה , לא שייכת . לכל מקום שהלכתי. עשיתי הרבה דברים שנוגדים את האמונות והערכים שלי ושהרבה פעמים פוגעים בי ועוד ..וכל זה על מנת להרגיש שייכת. ונחשו מה. זה לא עזר. 

לא רק שזה לא עזר. זה רק החריף.

לא מצאתי את עצמי בעולם.

 20 שנה קדימה . 

בעשור האחרון . עברתי המון. בניתי את עצמי. למדתי מי אני ומה עושה לי טוב , חוויתי כשלונות והצלחות . והכי חשוב למדתי לאהוב את מי שאני. ואת הסובבים אותי אלה שבחרתי. .והיום אני יכולה להגיד שאני מרגישה שייכת. אהובה רצוייה וחלק מהעולם סביבי. 

וככה באתי לעולם הbdsm . שאני פחות או יותר שלמה עם עצמי. (כי תמיד יש איפה להשתפר.)

ונחזור לעניין המשוייכת .

אם כל מה שעברתי כדי לבנות את עצמי ולהיות שייכת בעולם ומול עצמי. 

יש משהו בשייכות הקיצונית הזאת לאדם

אחר. בלתת את כל כולי. בלהתמסר. בללכת אחריי . בלהרפות . בלהיות מקולרת . עם תג .

יש משהו שם בקיצון. שנותן לי ריפוי עמוק לעבר. קונטרה לקיצון השני של הילדה הקטנה. הזאת. שמחבק אותה . שעוטף אותך ומרפא אותה. השייכות הזאת גורמת לי לעוף באוויר. לשחרר מגננות, ולהתרפק ולדעת שיש לילדה הזאת מקום בעולם. יש מי שמגן ,ששומר. 

וזה אחת ההרגשות הטובות שיש . 

אז מה שנותר לי . זה רק להגיד תודה . תודה לאנשים שהם חלק מהמסע שלי. שעוזרים לי לעבור ריפוי. במקומות שכבר חשבתי שנרפאו. 

ולהעמיק ,להכיר ולאהוב את עצמי בעוד המון רבדים וצדדים.

אני מרגישה שזכיתי. 

ומצאתי אנשים טובים בדרך. שמודייקים לי. 

וכמובן תודה לזאת שאני משוייכת לה. שאני שלה ורק שלה. ❤️

דבר אחרון. לעצמי ולמי שקורא בוא ניקח את הbdsm למקום מקדם בריא ובונה , זה מטורף לאן אפשר להגיע. ופתאום הלא שפוי , מרגיש הכי שפוי שיש.

גאה להיות . חלק מזה.

המסיבה הפאקינג ראשונה. שלי.
הבלוג הפאק פאקינג ראשון שלי.
אז לחיי התחלות חדשות .

אני לא אוהבת פומביות . ומסיבות בעולם הbdsm היה נראה רחוק ממני שנות אור.
אבל אז הם הגיעו. מלכה ומלך.
ועשו את הקטע שלהם עם השרביט. (סליחה, עם השוט)  והופ. זהו נשבתי בקסם.

והמסיבה ?
זה היה רק תירוץ לפגוש אותה. וזה הצליח.
מסיבות זה לא הקטע שלי. אבל שליטה לגמרי כן. להיות לרשותה לאורך כל הערב ולראות אותה שמחה ומאושרת , או כן פאק. כמה שזה כן הקטע שלי.

אז אני לא אוהבת מסיבות .
אבל הבנתי כמה דברים חשובים :
1. אני אוהבת להעריץ ולסגוד למלכה.
2. ללכת בשייכות למלכה. בגאווה שאני זאת שהיא בחרה שאלווה אותה. אכרע לרגלייה.
3. כשאני מרגישה ביטחון. מהנוכחות של המלכה. ההרגשה שאני מוגנת. זה לא מרגיש כמו מסיבה .

אך ורק אותה ראיתי. לא שמתי לב בכלל שהיו עוד אנשים איתי בחדר. אותה ואת הנשלט. שותף לקסם. עושה לה טוב . אח איזה כיף. לדעת שאני לא לבד בתוך הקסם. שיש עוד מישהו שחווה איתי את הקסם. את ההערצה את ההתמכרות.

אז אני לא זוכרת שהייתי בשום מסיבה. אני זוכרת שהייתי במסע קסום.

והופ. גם בלוג. לא זה לא הקטע שלי.
אבל אני יודעת שזה הקטע שלה. והיא תשמח לקרוא את זה. והאמת שאני דיי נהנת . מהכתיבה . לומדת על עצמי תוך כדי.

אז הנה אני פה.
מגלה על עצמי דברים חדשים.
שאין דבר כזה הקטע שלי לא הקטע שלי.

תמיד תשאירו ראש פתוח.

ואז תגלו איזה כיף זה לגלות דברים חדשים.
שלא ידעתם על עצמכם. או שכן ידעתם.אבל שהיו חבויים.

זה מה ששליטה נכונה ומדוייקת.

יכולה להוציא ממני.

זה כל הכיף בחיים.

וזאת הסיבה שאני פה.❤️

תודה לך דומינה.