בימים האחרונים התכתבתי עם מישהו לא מהכלוב ונילי.
הכל התחיל מאיזה שיח בפוסט בפייס.
ואני מודה שאני התחלתי את הויכוח משהו בי היה נחוש להראות לו שהוא טועה. הפוסט דיבר על משהו שמאותת על שינאת נשים, שובינזם ותביעה משפטית.
כך החל השיח בפרטי ואותו אדם כותב לי כל היום באובססיה כאילו אין דבר בעולם מלבדי.
בהתחלה קשוח ואז פתאום רגוע ונדמה הכי נעים בעולם.
אני נמשכת קצת לאובססיה והכי הכי לגברים שאני תופסת שחכמים ממני. אין ספק שמדובר באדם פיקח מאוד מאוד, וורבלי, חד כמו סכין ובעל ידע רחב בהרבה תחומים. ועל הדרך גם אדם נטוב לפי המעשים שמתאר( התנדבות וכד').
הרגשתי שמשהו לא בסדר, זו לא התנהלות הגיונית. אבל אני נמשכת שוב ושוב להתכתב איתו. הוא נחשף בפניי על עבר קשה.
דרך הפעולה שלו חוזרת על עצמה.
הוא מתחיל שיח, מקטין אותי כאשה ובכלל ואז, כשאני מחליטה להתרחק הוא מפעיל מניפולציה לעורר אמפתיה( אני מכוער, לא הפסדת כלום וכד').
עכשיו ברור לכל מי שמכיר אותי שאני רחוקה מלהיות טפשה או מסוגלת להיות עם גבר שאפילו לא מחשיב את דעתי. אז חסמתי גם בוואטס גם במסנג'ר.
ואז הוא התקשר! לא עניתי שכחתי לחסום. הופתעתי שבחר בכלל להתקשר. ואז שלח הודעה, אתם מכירים נו של פעם.
ובה הוא מתנצל, מתחנן, תעזרי לי אני צריך אותך.
החזרתי אותו לשיח והיום שוב הוא שואב ממני כל כך הרבה אנרגיה. הוא חייב להיות צודק, הוא מתנשא ויודע הכל טוב מכולם.
בחיי שאין לי מושג מה זה השיט הזה, מה יוצא לי מזה בכלל הוא אפילו לא לטעמי מבחינה חיצונית ואין בינינו שום דבר במשותף.
הכרתי מלא אנשים וזאת הפעם הראשונה שאני נתקלת בתופעה כזאת. הזיה.
פתאום הכלוב מרגיש כמו אי של שפיות 🙂
