לפני שנתיים. 23 ביולי 2022 בשעה 5:40
"אנחנו נשחק משחק; יש גשם, אין גשם.
"הידיים שלך יהיו פרוסות לצדדים. כשאני אגיד "יש גשם", כפות הידיים שלך יופנו כלפי מעלה. כשאני אגיד "אין גשם", תפני את כפות הידיים למטה.
"בכל פעם שכף היד שלך לא תהיה בכיוון הנכון, תיענשי.
"הנהני את את מבינה.
"יופי.
"התאמנת היום? הכתפיים חלשות? את בטח תרצי לנוח.
"העניין הוא כזה: הדרך היחידה שאת יכולה לנוח בה היא עם הזין שלי בפה שלך.
"ברור?
"תתפשטי.
"אני מפנה את תשומת ליבך לזה שאני עדיין לבוש. זה אומר שאם תרצי לנוח, תצטרכי לחשוב על זה קצת לפני ולבקש יפה; ואני אחשוב אם מגיע לך כבר.
"יש גשם."
נשיקה.
"כי התאמנת היום והיית טובה. וכי את יפה נורא. אין גשם."
אני פוסע למאחוריך לאט, מלטף את הכתפיים המדהימות, החזקות שלך. אני יודע שאת לא אוהבת שאני מלטף אותך, שמוזר לך שאני לא מכאיב מיד אחרי, אבל את שלי עכשיו ואני אקח מה שאני רוצה.
"יש גשם."
כפות הידיים שלך מופנות למטה לשניה, לפני שאת מבינה שטעית.
ספאנק. חזק. כזה שהיית מדרגת 8 או 9, כי התחת שלך עדיין לא רגיש וצריך להביא אותו לשם. וזה תמיד מפתיע אותך שאני מסוגל להכאיב לך כך, כי את תמיד צוחקת עליי שאני רגיש. ואותי זה מצחיק שאת לא מבינה שזה חלק מהמשחק. או שכן?
"אין גשם" אני לוחש לך באוזן ונושך, רק קצת. את מהססת קצת, מתחילה להשיל מעלייך את הבטחון שמאפיין אותך כל כך ביומיום, שמשגע אותי; והידיים שלך מופנות מטה.
יש ימין שלי עולה בעדינות דרך האגן והבטן שלך, מלטפת את השד שלך.
"יש גשם". אני יודע שאת אוהבת את הקול שלי כשהוא מעט חלש, עבה יותר, כמעט דימוני.
היד שלי תופסת את השד שלך, עדיין לא חזק מדי, עדיין בתחום הונילה. היד השניה שלי נחה על לחי העכוז שלך שלפני רגע הכאבתי לה.
"אין גשם". ילדה טובה. אבל סיימתי לשחק יפה.
היד שעל השד שלך תופסת את הפטמה בין האגודל לאצבע המורה ואני צובת, לא בבת אחת, מחכה לנשימה המהירה הראשונה שלך, שתוציא יחד איתה אנחה קטנטנה ותרמז לי שאני בסף הכאב.
"יש גשם" ואז מהססת, לשבריר שניה, מספיק בשביל עוד ספאנק, ואז עוד אחד.
עם הספאנק השני את מופתעת ומילה אחת יוצאת לך מהפה, בלי להתכוון: "מה.."
ועוד מאחורייך, אני צובת לך את הפטמה חזק יותר ובקול מעט חזק יותר, עדיין עמוק ודימוני, אני אומר לך ש"מה שלא אמרתי זה שהעונש הופך להיות גרוע יותר ככל שאת טועה יותר. יש גשם".
שלושה ספאנקים.
והיד שצבתה את הפטמה שלך עוזבת אותה, עולה יותר למעלה, לצוואר הרך שלך, מתלפפת סביבו. זה תמיד נחמד לי כשהיד העצומה שלי סביב הצוואר שלך, מסוגלת לחנוק אותך בלי להתאמץ. ואני חונק.
עוד כמה יש גשם ואין גשם שאת טובה בהם, כי את טובה בחניקות, אני יודע. אבל אני גם יודע איפה הגבול שלך ואת מתחילה לטעות.
וכשאנחנו בשבעה ספאנקים, אני כבר לא בטוח אם את רוצה את הספאנקים כדי לנוח מהחניקות, או שאת מעדיפה את החניקות על הספאנקים שלי. אני חושב שגם את לא בטוחה, והזין שלי כל כך קשה מזה, מת לזיין אותך. אבל עוד קצת.
עוד קצת חונק, עוד קצת צובת לך את הפטמה, שהופכת כחולה כל כך מהר כל פעם (ואני שונא להשאיר עליך סימנים כי את כל כך יפה, אבל את אוהבת).
ועוברות כך או כך דקות עד שאת אומרת, חלושות "אני חושבת שאני רוצה לנוח".
"מה זה?", אני שואל?
"לנוח. אני צריכה להוריד את הידיים."
"ואת זוכרת מה הדרך, נכון?"
"כן"
"תגידי לי."
"עם הזין שלך בפה שלי"
"אז את רוצה לנסות לנסח את הבקשה שלך מחדש?".
ואת מבולבלת קצת, אבל מתעשתת מהר, אומרת לי בכניעה:
"אני רוצה את הזין שלך בפה שלי".
יד שמאל שלי עוברת לצבות לך את הפטמה והעיניים שלי בתוך העיניים הכחולות המהממות שלך. יד ימין שלי מתחילה לפתוח את החגורה שלי, לאט. וכן, אני יודע שהיד שצובטת זזה לה עם התנועות שאיתן אני פותח את החגורה ואני יודע שאת עייפה ועם העיניים אני מראה לך כמה את מדהימה אותי.
"יש גשם". ואת לא טועה.
החגורה פתוחה והכפתור שלי נפתח, אחריו הרוכסן, לאט, ותוך כדי: "אין גשם". הידיים שלך כלפי מטה, כמו שצריך, ואני עומד שם רגע עם המכנס פתוח, צובת את הפטמה הכואבת שלך, אני מתחיל לראות דמעות.
מגביר רק קצת את הצביתה, ממש טיפה, רק בשביל האפקט. רק בשביל לקרב אותך יותר לקצה. רק בשביל לשמוע אותך נאנקת....
ולשחרר.
ולעמוד עוד רגע, להסתכל עליך ועל כמה את יפה. להוריד את המכנסיים שלי ולזרוק אותם לפינה של החדר. לאחוז אותך בשיער, כי ככה אני אוהב כשאת יורדת לי ולהגיד לך:
"מזכיר שהדרך היחידה שהידיים שלך יורדות זה עם הזין שלי בפה שלך". את מהנהנת.
"על הברכיים".
ואז יורדת, ידיים פרוסות לצידי הגוף שלך, מסתכלת עליי ומחכה לאות.
ואני לא נותן לך לחכות הרבה, כי פאק, אני בעצמי כבר לא יכול לחכות.
ובשניה הזין שלי בפה ובגרון שלך והידיים שלך יורדות.
ועכשיו נראה אם אני מצליח לגרום לך לחזור לשחק...
