|
|
|
פסק זמן מהבלוג , מהאתר ובכלל...
פסק זמן שבו לקחתי זמן למחשבה ולניתוח התחושות
שעוברות בי ללא סוף.
עכשיו חזרתי בכוחות מחודשים...
עד ההתמוטטות הבאה.
נעלמתי (שלא באשמתי) וחזרתי (באשמתי).
אמנם הריח הלא טוב שהיה בהצהרים, קצת
עבר.. ובכל זאת..
תחושה שמשהו לא טוב עומד לקרות, זה פשוט נמצא באויר
וזאת תחושה נוראית,
תחושה שמאוד קשה להשתחרר ממנה.
אומרים, שכאשר קמים בבוקר
הדברים נראים פתאום אחרת.
הלוואי.
לילה טוב.
אוץ'.
זה כאב.
מאוד.
מלאה בחשש עד מאוד.
לא יכולה להסביר,
אבל יש תחושה לא טוב באויר.
ריח של סערה , שעלולה להשאיר הרס וחורבן.
ואני?
אני כנראה אהיה באמצע הסערה.
תוהה כיצד אצליח לשרוד אותה.
השיחה איתך בארבע לפנות בוקר
עייפה אותי.
לא פיזית,
אלא מנטלית.
הצלחת לעורר חלק מהשדים
אשר רודפים אחרי כל השנים הללו.
היום לא אחכה,
היום אני לא אדבר.
אלך עתה לתת לגופי את המנוחה
שלה הוא זקוק.
לילה טוב.
מחכה מאז שעות הבוקר לרגע
שבו נדבר.
שבו אקרא את מילותך.
ארגיש את החשמל עובר בכל גופי.
ועכשיו, אחרי חצות.
ואני עדין מחכה.
בתקווה שאולי תגיע עד השעה
שבו אעלם לי לעבר השינה.
שאלת מיהו האדון האידאלי שלי, אדון החלומות..
עשיתי הפסקה קטנה מעיסוקי, נשענתי אחורה ועצמתי את עיני.
האדון האידיאלי שלי הוא אדם עם ראש על הכפתיים.
אדם חכם, אחראי ,אמין ובר שיחה.
אדם שיודע לרדת לעומקם של דברים.
שיודע לחקור, לנבור, לחשוף.
שיודע להכאיב, אבל גם ללטף.
שיודע ל'קצר את הרצועה' אבל גם לשחרר כדי שלא אחנק.
אדם שלא יחשוש מלהשיב על השאלות!
זהו אדון החלומות...
אנחנו מכירים לא מעט זמן,
המילה 'מכירים' קצת גדולה,
אבל היינו מחליפים מדי פעם מסרים.
עד שהוא שוב פעם היה
חוזר לערפל שממנו הוא בא.
מגיח , ואז שוב פעם נעלם.
אתמול , הוא שוב פעם הגיח.
שוב פעם חזר מהמקום שאליו נמוג בפעם האחרונה
בתקווה שהפעם הוא ישאר.
למרות שלא רציתי, לא תכננתי,
ההתרגשות הזאת,
שמכאיבה קצת בבטן,
אבל כאב נעים כזה, כאב 'טוב'
עלה.
והתקווה שאולי הפעם...
זה יתפתח למשהו שהוא מעבר לשיחה
החל מבעבע בי שוב.
הפעם בחוזקה.
... מי אמר שחלומות לעיתים לא מתגשמים?....
