RESTART

כי הסערה תחלוף

ויהיה בסדר

 

לא לאבד אחיזה

כי הכואב יעבור 

או יהפוך לנסבל

 

לא לאבד אחיזה

כי כשאצבעות ייסגרו על הצוואר

והמבט בעיניים יתערפל

אחזור לנשום

וכשהסטירה תנחת

אתעורר לחיים.

כי חלמתי חלומות אימה

כי הלכתי לישון בדמעות

כי התמוטטתי לפני שהלכתי לישון

כי התפוצץ לי טריגר

כי היה לי יום קשה

כי קמתי בדמעות

 

והלופ הזה לא נגמר.

ובאשמת התירוץ העלוב לכלום ושומדבר שאתה מחזיק.

Free falling

אחרי החום של בחוץ

למזגן, לידיים אוהבות,

ולקוקטייל קר וטעים🍹

 

תודה אהבה שלי🌹❤️

שבו היא מוצאת בי תהום חדשה להתפלש בה...

 

Nu pogodi

 כשהיא נכנסה לשטח שלי בפעם הראשונה, זו הייתה טעות תמימה.

היא הסתובבה בחיוך מטופש על הפנים היפות שלה, מפזמת שיר ילדים ולבושה בשמלה תכלת שנראתה בו זמנית ילדותית להפליא וזנותית להחריד.

הנעליים המבריקות שלה רמסו לי את הדשא כשהיא חצתה דרכו ישירות לשיחי האוכמניות, מתעלמת מהשבילים המרוצפים שעמלתי עליהם שבועות רבים.

רק כשהגיעה אל הפלג שזורם דרך השטח שלי היא הועילה בטובה לעלות על השביל שהוביל אל גשר עץ קטן שבניתי.

היא הגיעה לצד השני והחלה לקטוף ולאכול אוכמניות בקצב שלא היה מבייש להקת תרנגולי הודו.

כששבעה סוף סוף, הסירה את כובע הקש שלראשה ומילאה אותו עד שפתו.

ואז התיישבה במרכז כר הדשא הוציאה ספר מתיקה והחלה קוראת ובולסת אוכמניות בהיסח דעת.

בכל הסצנה המפליאה הזו צפיתי ממקומי הבטוח על ענף עץ אדר סמוך שגזמתי באותה העת.

סיימתי את עבודת הגיזום וגלשתי בעזרת חבלים אל הדשא.

צעדתי לכיוונה בדממה, שוקל מילים, לא רוצה להבהיל אותה.

היא שמה לב אליי רק כשהסתרתי לה את השמש, מתנשא מעליה כמו עץ.

'זה שטח פרטי, אתה יודע' היא זרקה לכיווני בחיוך.

ירדתי לגובה עיניה וחייכתי, 'כן. השטח שלי' 

היא בלעה רוק בקול והסמיקה, מבטה השובב התחלף בבהלה קלה.

'אני.. סליחה.. א..אני.. מצטערת ממש. סליחה.' היא גמגמה, קמה במהירות והחלה לרוץ, משאירה רק את כובעה העמוס מאחוריה.

'חכי רגע' קראתי אחריה, גומע את המרחק בינה לביני בקלילות, היא נעצרה והסתובבה, עדיין מסמיקה.

'קחי, ואל תחזרי לפה' אמרתי לה והבאתי לה את כובעה, עדיין מלא באוכמניות.

הסתובבתי וצעדתי חזרה אל העץ שממנו צנחתי.

'תודה' היא קראה אחריי בקול מתוק.

 

בפעמים הבאות היה נדמה כמו היינו חתול ועכבר.

היא הייתה רומסת את הדשא בדרכה אל הפירות, כל פעם פרי אחר, ממלאה את כובעה ומתיישבת לקרוא בשמש.

בכל פעם שהייתי מתקרב היא הייתה בורחת אל מחוץ לגדר, משאירה לרוב את הפירות מאחוריה.

האביב נגמר והגיע קיץ חם מהרגיל.

היא החלה לבוא עם בגד ים קטנטן מתחת לשמלה, וכשהיה לה חם במיוחד הייתה משתכשכת בפלג, צוחקת כמו ילדה בת 4 ומתיזה מים לכל עבר.

באותן הצהריים היא נרדמה על שמיכת הפיקה שהביאה עימה. היא לבשה את בגד הים התכול הקטנטן שלה ועורה הזהוב הבריק מאגלי המים שהיו עליו.

התגנבתי אליה בדממה וחיטטתי בתיקה.

הוצאתי מתוכו ארנק עור לבן ושלפתי את רשיון הנהיגה שלה. 'היא כנראה האחיינית של דייב גרוסמן כי היא לא דומה לו בכלל, קלי גרוסמן בת ה20' חשבתי לעצמי, מהרהר בפניו דמויות הכלב של שכני.

החזרתי את הדברים למקומם והתיישבתי לידה על השמיכה. 

תוך 3 דקות רגליה וידיה היו כפותות בחבל הסנפלינג שלי. היא התעוררה כשסיימתי להדק את הקשר האחרון.

'מי? מה? מה אתה רוצה? תשחרר אותי!' היא החלה לצעוק ואני בתגובה דחפתי לה את הגרב שלה לפה שלה.

'שלום לך קלי. את בטח מבולבלת נורא אז אסביר לך.' התחלתי וליטפתי את פניה. 'את גנבת קטנה וחצופה. אמרתי לך לא לחזור ובכל זאת חזרת. אז עכשיו את תשלמי.' הוספתי וקמתי.

הרמתי אותה על כתפי בקלילות, נסיונות המאבק שלה היו חמודים להפליא והעמידו לי את הזין.

לקחתי אותה אל מרתף הבית והנחתי אותה על צלב עץ מתכוונן מעוטר ידיות, קרסים ואזיקים.

הרמתי את ידיה מעל ראשה וקשרתי את החבל לקרס בראש הצלב.

את רגליה התרתי וזכיתי לבעיטה בצד השמאלי של פניי.

'זונה טיפשה. את לא תצאי מפה בחיים אם לא תרגעי'

ירקתי עליה וקשרתי את רגליה מפוסקות, אחת לכל צד של הצלב, כך שגם הכוס וגם התחת שלה היו חשופים למולי.

הוצאתי לה את הגרב מהפה. היא בכתה ורעדה, מבינה כנראה סוף סוף לאן היא נכנסה.

'אתה בן זונה! אתה מפלצת! אתה תשלם על זה! חכה שימצאו אותי!' היא צרחה עליי בהיסטריה.

שתי סטירות מצלצלות לפניה סתמו לה את הפה והיא חזרה לבכות בשקט.

לקחתי סכין חדה והעברתי לאורך גבה, עולה וחותך באבחה אחת את בגד הים שלה.

היא פלטה צעקה קטנה וניסתה להתנועע החוצה מהקשירה.

'לא לא לא לא לא בבקשה לא' היא בכתה כמעט ללא קול.

העברתי את הסכין קרוב יותר לעור, משאיר פסים אדמדמים לאורך עורה הלבן.

כשחתכתי לה את התחתונים היא חזרה לבכות בקול.

נכנסתי לרווח שבין רגליה וליטפתי את הכוס הקטן שלה, דחפתי שלוש אצבעות פנימה, הן נכנסו בכח והיא צרחה. כמה שהיא קטנה וצרה.

'כוס טוב יש לך, גנבת' אמרתי לה והוצאתי את הזין מהמכנסיים. היא ייללה בבהלה, לא מצליחה לדבר מרוב היסטריה.

הצמדתי את הזין שלי לדגדגן שלה והתחלתי לשחק איתו, בוחן את תגובות גופה ומתעלם מהצרחות והבכי.

כשנפלטה אנחה מבין שפתיה הכנסתי את הזין שלי לכוס שלה עמוק, חזק, עד הסוף.

היא צרחה ובכתה, מתחננת שאפסיק, שאצא, שאשחרר אותה. 

'הכוס שלך אומר אחרת, זונה עלובה שכמוך. את נוטפת לי על הזין כמו מפל' אמרתי לה והוצאתי את הזין ממנה. הכנסתי שוב 3 אצבעות וזיינתי אותה איתן, אוסף מיצים עליהן ואז נותן לה ללקק אותן, מזיין לה את הגרון עם האצבעות. הצמדתי את הזין שלי לחור של התחת שלה והיא נדרכה. 'אם תכווצי זה יכאב יותר, מבטיח לך' אמרתי ברוגע.

היא סירבה לשחרר, להרפות.

חנקתי אותה ביד אחת והרמתי לה את האגן ביד השנייה, חודר לתחת ההדוק שלה בכח.

כשהיא הפסיקה להיאבק סטרתי לפניה, מעיר אותה מהעילפון לתוך זין גדול שחודר אותה באגרסיביות.

היא צרחה ובכתה, קולה נצרד עם הזמן.

'את מוכנה לגמור זונה?' שאלתי ולא חיכיתי לתשובה.

הכנסתי שלוש אצבעות לתוך הכוס שלה וזיינתי אותו במהירות, מוציא ממנה רעידות ואנחות של עונג.

כשהיא השפריצה שלפתי את האצבעות ממנה וחזרתי לזיין לה את התחת. עכשיו הוא היה רפוי והיא התמסרה לגמרי. שחררה.

גמרתי לה בתוך התחת והוצאתי אותו לאט.

הלכתי מסביב לצלב אל פניה, היא שכבה שם עם מבט חלול, אומלל, שפתיה רועדות.

פתחתי לה את הפה ושמתי בתוכו את הזין שלי.

היא ליקקה אותו בעדינות ומצצה ממנו שאריות זרע.

'עוד לא סיימתי איתך' אמרתי לה והיא כבר לא הגיבה, רק בכתה בדממה ובהתה בקיר.

הבאתי קולר מתכת מהשולחן ליד וסגרתי על צווארה עם מנעול, את הקולר קשרתי לשרשרת ברזל כבדה שהשתלשלה מהתקרה.

שחררתי את רגליה מהקשירה ואת ידיה מהקרס.

היא צנחה לרצפה באפיסת כוחות.

עליתי למעלה להתנקות ולהביא כמה דברים למטה, בכל זאת יש לי אורחת.

 

כשחזרתי עם מצעים ומים ומזרן מתנפח היא ישבה מקופלת עם גב לקיר.

'קומי' ציוויתי, היא קמה והנחתי תחתיה את המזרן, השלכתי עליו את השמיכה והכרית ונתתי לה את בקבוק המים.

היא שתתה בשקיקה והחזירה לי בקבוק ריק.

'קחי חזרה, כלבה. זה השירותים שלך' אמרתי בחיוך.

'בבקשה תשחרר אותי, בבקשה' היא ניסתה לדבר.

תפסתי את שרשרת המתכת ומשכתי למעלה, קולר המתכת לצווארה הכאיב לה והיא נעמדה על קצות האצבעות.

'חכי חכי. את עוד תלמדי נימוסים אצלי' אמרתי וזרקתי אותה על המזרן.

אחרי שעליתי מהמרתף עוד שמעתי אותה צורחת. מנסה לקרוא לעזרה.

כשהיא נרדמה ירדתי שוב.

הנחתי לידה קערת אוכל לכלבים עם דייסה וגאג טבעת.

בעטתי בה, 'קומי. תאכלי' והיא קמה ואחזה בקערה בידיים. בעטתי בה שוב, הפעם בצלעות. 'כלבות לא משתמשות בידיים. את לא רוצה שאקשור לך אותן' אמרתי והיא הבינה את הרמז.

בזמן שאכלה הכנתי את החדר.

כשהיא סיימה לאכול קשרתי את פיה עם הגאג, שתרייר בעבורי, היא כבר לא התנגדה.

הנחתי אותה על ה'חמור' וקשרתי, הכנסתי לה פלאג מתנפח לתחת וויברטור רוטט לכוס.

הפלאג התנפח בקצב קבוע, רבע סנטימטר כל שתי דקות. הוויברטור חובר למערכת השמע ורעד לפי קצב המוזיקה.

לקחתי קיין עץ וספאנקר עור עם קוצים וסימנתי את ישבנה, מתענג על צעקותיה מבעד לגאג.

 

הבהוב המנורה האדומה גרם לי לעצור...

 

■□■□■□■

 

המשך יבוא.

הוא יושב במגרש חנייה בעיירה דרומית מנומנמת וממתין בדריכות להודעה מאלוהים.

כלומר, הוא לא פסיכוטי.. פשוט בעולמו הפרטי, כשהוא אינו הגבר גבר שהוא, יש לו אלוהית, ולקבל הודעה ממנה זה אושר טהור בעבורו.

צפצוף מוכר ממלא את חלל הרכב

'מה את עושה זונה?' המילים האלה סודקות אותו מבפנים.

איך לא אכפת לה מהגבריות שלו, מהכח שלו, מהמעמד?

'בדיוק מסיימת ונוסעת הביתה' הוא עונה לה במהירות ובהתרגשות.

'יופי. סעי לכתובת הזו. תחני שם. תגיעי תקבלי עוד הוראות.' היא כותבת לו ומתנתקת מהטלפון.

50 דקות מורטות עצבים בנסיעה וחיפוש חנייה עברו עליו. היא חדשה ומעניינת לו. כובשת.

הוא מחנה את הרכב ומחייג. היא מסננת.

צליל הודעה לא מאחר להגיע.

'תלכי לסוף החנייה, כנסי לבניין ותעלי במעלית. כנסי לשירותים הגדולים, הם נקייה בשעה הזו. חכי לי שם זונה'

הוא יוצא מהרכב ומתחיל בהליכה נמרצת, להגיע לפניה. שרק לא תחכה לו.

הוא מחכה לה בתא השירותים כולו רועד, סמוק ומרוגש.

היא נכנסת לתא והוא מסתכל עליה בציפייה.

היא נועלת אחריה את הדלת ומלטפת קלות את חולצתו.

'רדי למטה.' היא מצווה.

הוא יורד על ברכיו והיא מניחה את נעלה על מכסה האסלה הסגור.

הוא מסתכל עליה בעיניים חלולות, פיו מתמלא רוק סמיך של תיאבון.

'למה את מחכה, זונה?' היא אומרת והוא קופץ כאילו הכיש אותו נחש ומתחיל מייד לנשק את דרכו אל הדגדגן שלה.

כעבור שתי דקות היא מאבדת סבלנות ותופסת את ראשו בחוזקה, מזיינת את הפה שלו עם הדגדגן שלה.

כעבור 3 דקות היא גומרת בקול ומסיימת בצחוק כמעט מרושע.

היא מסתדרת ומתכופפת אליו, 'תגידי אההה' היא אומרת והוא פותח את פיו.

היא יורקת לתוכו, ואז מצמידה את הכוס שלה לפה שלו.., בשנייה הראשונה הוא לא מבין מה קורה ואז הזרם ממלא את פיו. הוא שותה את השתן שלה בשקיקה וכשהיא מסיימת הוא מנקה את השאריות. היא מרימה את פניו ושואלת אותו 'מה אומרים?', הוא ממלמל תודה נרגשת והיא מחייכת ומתחילה לצעוד החוצה.

לפני שהיא הולכת היא מסתובבת ומחייכת 'משוחררת זונה' היא אומרת והולכת.

הוא נשאר שם, מבולבל, מבוייש, וחרמן נורא.

כמו זונה מנוצלת.

עצובות

עייפות

כעורות

רדודות

הרסניות

טיפשות

 

שמע... אחת אחת.

 

 

ימים של דאייה גבוה בשמיים

צלילות עמוקות, כמעט רק לצורך ציד

זקפת פנטום של ארבעה ימים רצופים

שיניים חשופות והשחזת ציפורניים אובססיבית

 

ימים של אלילות והערצה מסנוורת

אהבת הקהל ופניות משעשעות

תנועה ערה ותגובתיות גבוהה

סינון ברמה של A.I

 

ימים של רעב מכלה

צמא משגע

צורך עצום

ורצון אין קץ

 

ימים של שכרון חושים

של ריחוף וחזיונות

תעופה ברקיע אפל

ימים של

אופוריה

מנצלת את השעות הקטנות של הלילה כדי לעשות ציפורניים.

אני מרוצה מהתוצאה, מה דעתכם?

ועכשיו,

זמן לנום.