צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תראי מה עשית...

בעקבות חשיפה לא רצויה הלך הבלוג הישן....
זה החדש, נא לא להרוס !
לפני 17 שנים. 9 באוקטובר 2007 בשעה 17:40

כבר כמה חודשים אני מרגישה איך חבית אבק השריפה מתמלאת לה...
היו כ"כ הרבה תסמינים לכל מה שעושה לי רע, בחרתי להתעלם מהם, זה הרבה יותר פשוט.
איפה אני היום ? ומה יהיה מחר ?
אני בתקופה קשה ומבלבלת שגובה ממני הרבה יותר ממה שיש לי לתת.
אני מרגישה קלסטרופוביה, כל הפינות נסגרות עליי.
אין לי תשובות.

כרגע אני עוד בשלב הבכי הבלתי פוסק, אני מקווה לסיים את הערב עם תובנות קצת יותר עמוקות לגבי העתיד שלי.

אני צריכה לקחת נשימה עמוקה.
אוף ! כמה בא לי לעשות את זה באיזה צימר בצפון הארץ.
אם רק היתה לי האפשרות...

לא טוב לי.

לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2007 בשעה 9:24

להיות

ביצוע: הבנות נחמה
מילים ולחן: אם סי קרולינה



מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגיי

יש בי אהבה בלי די

ימים כלילות רק רוצה לא להיות
למתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי תנים בלי תנאים

So far, you see the sky
You cry, you don't know why
Its joy, its happiness
The rainbow makes you feel high
So far, you see the sky .

אולי אלבש גלימה זוהרת
אגדיל עקביי ארחיב מימדי
גם זה לא ישמיע אותי וודאי
ואם אקפוץ לגובה מעבר לאופק
אולי גם זה לא יזיז להם את הדופק
מה עוד אעשה כדי לעלות
הדרך שלי, לעבוד, לעבוד,
לאבד לאיבוד,
כל שביקשתי לתת הלך לאיבוד
האם אתרסק ואתפזר לאנחות
או כך ביקום ממשיך להיות
ודרך ארוכה מתישה וקסומה
ולאן?
אינני מקבלת אותה
אולי חשבתי קצת יותר מדי
עלי לעשות דרכי
שכחתי קמעה
אני סתם סתם
מהלכת על פני האדמה
לא חזקה בעוצמה
מתבזבזת על עוד קפה בבוקר
או ללכת לסרט
הבריחה מאהבה עצמית גורלית
כל שאבקש לקבל התפזר באוויר
המביא לא מביא לנשמה
זה

So far...

מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגיי

יש בי אהבה בלי די

ימים כלילות רק רוצה להיות
למתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי תנים בלי תנאים



נכון, שיר טחון, קיטשי משהו, אבל כ"כ מתאים...
יום מקסים שיהיה לכם.

לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 13:27

שבוע רע התחיל לי...
גם עבודה נונסטופ, גם אני שוב מתחילה עם כאבי גרון.
שבוע איכס.

לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 12:47

לדעת שהראש שלך, שלי
לדעת שהלב שלך, שלי
להרגיש את הכמיהה
לשמוע כל נשימה
לגעת - לא לגעת
שפתיים רכות, זרועות מחבקות, אצבעות שלובות.
הפערים מצטמצמים
אתה מתואם עם כל גחמה שלי
נושם אותי
נושמת אותך
מבט קל
אתה שם
כל כך חשוף
מרכין ראש
נבוך
מחייך
מאושר
מאושרת

שלי.

לפני 17 שנים. 28 בספטמבר 2007 בשעה 0:56

יש לי אלבום תמונות חדש !

http://www.thecage.co.il/coppermine/index.php?cat=25843

לפני 17 שנים. 25 בספטמבר 2007 בשעה 11:13


לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2007 בשעה 13:51

קודם כל, ימי, תודה !!! את מהממת !!!!

דבר שני, ההגרלה על תשומת ליבי הסתיימה, היא כולה תשאר אצלי !

אין פה מספיק אנשים יעילים וים לא תהיה בערב פאמדום 😄

אני אשכרה הולכת להראות כמו קצינת SS נראה לי....

בלי רעיונות מטופשים, תודה.

לפני 17 שנים. 23 בספטמבר 2007 בשעה 21:36

רציני...

אני צריכה כובע של שוטרת, או של הצבא האדום, או של נאצים.

לא ממש איכפת לי איזה כובע, כל עוד הוא שייך למדים.

עזרה ?

.............




בין המספקים תוגרל תשומת לב שלי בערב פאמדום !

לפני 17 שנים. 18 בספטמבר 2007 בשעה 8:21

ממש מתוק.

אמנם חמקמק, ביישן, אבל מתוק להפליא.

הפתעת אותי.

שנה טובה לא אמרת, אבל אני אחשיב את זה כפיצוי הולם.

חייכת אותי הבוקר

תודה.

הייתי אפורה ליום אחד בלבד 😄
כמה טוב להיות מוזהבת שוב...

אפילו כזה תקבל } {

לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2007 בשעה 10:21

נכנסתי היום לאתר, נכון, בימים האחרונים ראיתי את הכתובת על הקיר, אבל העדפתי להתעלם...

אז היום זה מרגיש לי שונה, לא כמו השנתיים האחרונות.
משהו השתנה בכלוב.

אני לא חברת זהב !!!!

יו !

זה באמת מצב שלא ראיתי הרבה זמן.
נעלמה לי רשימת אנשי הקשר, נעלם לו הפס הזהוב שעיטר את שמי וברך אותי כל כך הרבה פעמים בברכת "צהריים טובים המפקדת".

עכשיו הכל אפור, משעמם, עצוב...

למה אני לא מחדשת ? המממ, שאלה טובה.

אולי אני ממתינה להפתעה...

אולי אני סתם מתעצלת...

אולי פשוט רציתי לראות איך נראים האפורים 😄

עדכונים בקרוב !

בברכת GOOD YEAR

המפקדת.