|
|
|
גם הייד וגם גקיל, לגמרי מבינים מה את אומרת.
היתרון שבשניהם, שאפשר להיות עם ולהרגיש בלי.
או ההפך
הגיוון או חוסר הגיוון הורג הכל.
אך כאשר האגו והאלטר אגו, עובדים לסרוגין ובהתאמה,
את יכולה למצוא את עצמך בוגדת בבן הזוג שלך
עם
בן הזוג שלך...
כך גם הוא
אם תדעי להשתמש באלטר אגו בתבונה.
ג'קיל גילה אותך ראשון, אך פסל על הסף, צעירה לו מידי.
הייד, לא מוריד ממך את העיניים, ומסנן בין השפתיים, איזה לונה פארק הוא היה עושה לך לו היית פה ליידו.
לא אצטט אותו, את עוד עשויה להסמיק, או חמור מכך להתעלף מפחד ו/או חרמנות מהתיאורים העסיסיים, אשר היו סוחטים את מיציך מנפחים את שפתייך, פוערים את נקבייך.
הכי מעניין אותו איך את כחנוקיה
(תופס אותך חזק בשני ידיו בצוואר, כשאת קשורה באויר, ןתוקע את ה 18 סמ שלו, לגרונך כאשר את עם ראש מוטל לאחור, ורגליך מתנפנפות באויר, סימן מובהק שחסר לך אויר)
קורא לזה חנוקיה לי יש.
נחמד שיש לו זכרונות מהגן.
(הכותב אינו סכיסופרן, רק מגייס את האלטראגו שלו לעבוד עם האגו, למען חיים מכוונים יותר.
אגב, ג'קיל מודה שאת שווה חנוקיה, אך גם נר לי נר לי.
רק התחלנו.
הודעות הן רק הצהרת כוונות מאד ראשונית.
החוכמה זה הביצוע.
אני כולי מתערפל כאשר אני חושב עליך תלויה מהתיקרה, צלובה באויר
פשוקה ונוטפת
כשהייד מנפח לך את הכוס, בטפיחות מתעצמות, של שלל אמצעיו המרושעים כאשר גקיל בודק כמה עמוק הוא יכול להכנס אליך לגרון אם ה 18 סמ שלו, (ביום טוב יכול להיות 21), כשהוא לופת את גרונך, ספק חונק ספק לא.
וכשהתשעית מנוגנת בפול וליום, במערכת המצויינת שלנו.
וזה רק רק בניסוי כלים.
