לפני 3 שבועות. 6 במאי 2024 בשעה 6:34
אלוהים בוכה היום
ואני בוכה איתו
היום הזה מחזיר אותי ל 7.10
היום שהייתי בשדרות עם עוד 2 אנשים במרתף
מפחדים על חיינו, מתכופפים מתחת לחלונות עם סכין ביד משתדלים לדבר בשקט, ללא מזגן, מבלי לשמוע חדשות
פחדנו אפילו להוריד מים באסלה
שמא ישמעו אותנו מבחוץ.
מה שעברנו כקליפת השום לעומת כל החטופים וההרוגים שלנו.
אני ניצלתי בנס כשהקשבתי והחלטתי לפנות ימינה במקום שמאלה בדרך למרתף, מי היה מאמין שאני אסע לא לפי הכוונת הוויז.
הלילה שבו שמעתי את כל היריות באוויר, את קולות הפגזים ואת האורות שנלוו אליהם כנראה תמיד יהיה בראשי, ואני רק חושבת ביום הזה מה ניצולי השואה היו צריכים לעבור, מה החטופים שלנו עברו ועוברים עדיין.
מה עם האנשים מקו האש הראשונה שהגנו עלינו.
אני יודעת שהכאב שלי לגיטימי ואמיתי
ומנגד אני יודעת שמה שעברתי זה מעט לעומת אחרים
