לפני שנה. 31 ביולי 2023 בשעה 18:38
אני חונה את הרכב הכי קרוב שאני יכולה לחוף, הים פרוש מולי,חושך מוחלט רק אורות הרכב מאירים בפס בהיר את המים, השמיים שחורים, הירח מתחבא לו איפשהוא
אני פרושה על המכסה מנוע, יש אויר טוב.
הרחש של המים מתנגנן לי באוזן אני צוללת לתוך השקט הזה, מתחברת אל הלא נודע, אל אי הוודאות.. לדממה שעושה לי סדר בראש.
חצי שעה עוברת לה ואני עדיין שם, מסורה לחיבור שלי עם עצמי, שומעת ומקשיבה לרחשי הלב שלי:
מה יהיה הוא שואל אותי, ואני מעיפה את השאלה שלו ליקום בצעקה.
אין איזה סימן, משהו?
אני שואלת,
מה עכשיו?
למה עכשיו?
איך תמיד כשאני מקבלת החלטה, אוספת את כל כולי כדי לעמוד בה, זה חוזר מהדלת האחורית?
אז
מ ה י ה י ה???
אני צועקת אל השמיים השחורים והים האינסופי..
ורק הקולות שלי מהדהדים אלי בחזרה
