Moon on earth

ובכל יום שהולך וגווע אל האופק

היא מופיעה לבושת שמש, 

פניה קצת אדומות

וכבר ליל אמש.

ובכל השמים שבאו

חלמתי להיות חלומה, 

אבל אל מול תל אביב מאופרת

היא מופיעה לבושת שקיעה.

ובבואי לראותך,

הייתמ פזרת קרניים

ראשונות של שקיעה

בשפתייך.

ועינייך, 

ככלי קיבול לאור

זוהרות בצבעים

שידעת להסתיר מפניי. 

וידייך פרושות, 

אל על לחמה המלטפת

שאורה הולך ונעלם. 

כדי לספוג

טיפות אחרונות של אהבה

שייעלמו עם בוא החושך. 

אמצע יולי

ובליבי נשירה של סתיו,

זיכרון אחר זיכרון

שתיים אדום אחד זהב.

וירח מלא מזכיר לי אותך

מזמזמת שיר ספרדי של תעתוע,

והכל היה שקר

אבל יש אמת בגעגוע. 

רציתי את אהבתה

כשגופה החף מצליף לגופי האדום,

מכה אחר מכה ואז

לטיפות ארוכות, חיבוקים וחום.

חלמתי את אהבתה

יד ביד לאורך החוף,

שחפים צורחים ברקע 

לחיוכה מאבדים מעוף.

נישקתי את אהבתה

כשהיא גונחת באוזניי,

ישבנה הלבן מקיש בגופי

מחזיר את נשמתי לאלוהיי.

כמהתי את אהבתה

עד שצרחה אני אוהבת,

אמרתי לה לא הבנת

זה לא מה שאת חושבת. 

באמצע הרחבה - 

ילדה שלא מזמן חצתה

את חטיבת הביניים

נוגעת בכל גופה

ומרימה קלות חולצתה, 

מצמידה את עכוזה לחיקי

ומביטה בי באהבה לוהטת

וכשהמוזיקה נחלשת

נשימותיה הכבדות

מטפטפות על צווארי

וצעקתה מגיעה כמעט השמיימה

ואני, מנסה שלא להביט בה

כי ככה קשה יותר

לדמיין אותה זרוקה על ספסל

מבקשת את אבא

וחבורת ילדים

מתרחקת עם בתוליה

כמו התמימות מגופה הרך.