ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולם להפליא

עניין של אמונה
ואדיקות לשמה
לפני 10 שנים. 29 ביולי 2014 בשעה 12:36

 נ: [תמונת שדיים]

 ז:  את יודעת, אהבתי את הנחרצות בה הבהרת שלא תשלחי תמונת שדיים. כשם שהיה לי ברור שתשלח.  את הרי מייחלת למישהו שתוכלי להיות לו לזונה, לכלבה, לשפחה נרצעת, ולא בקלות תוותרי על הסיכוי למימוש, שאת מזהה פתאום אחרי תקופה ארוכה כל כך.

נ:  בול !

נ: אבל זה רק כי היה לי יותר קל לצלם שדיים מכוס.

ז: ועכשיו תשלחי גם את הכוס

נ: אוף אתך

נ: [תמונת כוס]

ז: עכשיו תשלחי אחת נוספת, מוצלחת יותר

נ: אני חייבת להתנגד קצת, אני לא יכולה להכנע מייד

ז: אין באמת צורך במשחק, אנחנו מדלגים על השלב הזה

נ: איזה מין אדון אתה ?

 

לפני 10 שנים. 30 ביוני 2014 בשעה 7:04

"הגעתי למשרד.

כל הדרך לא יכולתי להפסיק לתאר לעצמי את הידיים הגדולות האלה שלך.

אחת על הגרון שלי, שולטת בכל נשימה שנכנסת ויוצאת ממני,

השנייה עמוק בתוכי, עמוק עד הרחם.

זה חירמן אותי כל כך, כמעט יכולתי להרגיש את זה פיסית.

שיגיע כבר הערב... "

 

 

לפני 10 שנים. 24 ביוני 2014 בשעה 11:39

" יש זיונים שבהם כל מה שאתה צריך זה להתפרק, להתנתק, להוציא.

ואני מרכזת את כל קיומי באותו רגע, על מנת לשרת אותך.

מתנתקת מעצמי.

העובדה שאני מצליחה לגמור בזיונים כאלו (ויותר מפעם אחת) מלמדת אותי שכל חומה, כל גבול שאציב, כל מחסום...

יתמוטטו תחתיך. "

 

 

 

לפני 10 שנים. 17 ביוני 2014 בשעה 22:02

אז כן, את חברה במועדון נדיר יחסית.

 

אני קורא לו מועדון שלושת החורים.

 

זה אומר שיש בו ממש ממש קצת נשים.

אחדות, למעשה.

 

רק כאלו שהשתמשתי בשלושת החורים שלהן במהלך מפגש אחד.

 

 

פעם חשבתי שמועדון הזהב הוא נדיר

 

ואז גם מועדון היהלום התמלא.

 

אבל 3 החורים זה מועדון שישאר קטן, כי ממילא יש פחות מ10 נשים שהיה להן בכלל פוטנציאל להיכנס אליו 

 

משלל סיבות מעבר למתבקשת

 

 

 

 

לפני 10 שנים. 15 ביוני 2014 בשעה 11:05

הייתי מוצצת את פערי הלו"ז שבינינו,

מעמידה אותם למסדר קשיח, פעם בפה ופעם בכוס ובכוס ובכוס.

 

אני שמחה שהשתמשת בפועל "פוער" שהרי צירה או סגול מצויים במתאם לתנועת השפתיים והפה,

ותמיד הרגשתי שהשורוק/ קובוץ ב"פעור" קטן מדי לזין שלך.

(ולמעשה פחות מפתח/ קמץ לא יספיק לנו.)

 

#סמס_מנימפומנית

לפני 10 שנים. 6 ביוני 2014 בשעה 4:36

הנרות ליד המיטה, השעווה המטופטפת על הריצפה, הסרט השחור על השולחן, הדבר הזה שמרביצים איתו, הויברטור הסגול, הכלי של הקרחונים במטבח...

את הכל אני מבינה...

 

אבל בתוך כל זה יש כוס תה על השיש... זה לא מסתדר לי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*היא לא באמת תוהה, אולי רק לחצאין

לפני 10 שנים. 29 במאי 2014 בשעה 20:46

והרי ברור שבהופעה של הפרודיג'י אפגוש ככה באקראי כמה מחברות וחברי הקהילה.

 

הרי אי אפשר אחרת

 

:)

 

 

[הכותרת מתייחסת למצבו של מי שבחר להימצא בשורות הממש ממש ראשונות]

לפני 10 שנים. 27 במאי 2014 בשעה 18:35

 

 

 

 

לפני 10 שנים. 22 במאי 2014 בשעה 21:04

 

האתגר האמיתי שלך לא יהיה לעשות את כל מה שאני רוצה שתעשי

 

 

האתגר האמיתי שלך יהיה לעשות את כל מה שאת בעצמך חולמת, כבר שנים, לעשות

 

 

 

 

לפני 10 שנים. 22 במאי 2014 בשעה 8:38

כשיש להם אחד חדש

 

מתבקש להעלותו כאן