לפני שנתיים. 2 בספטמבר 2022 בשעה 22:26
בחשיכה קראתי לך בלי מילים.
לא שברתי את מחסום הדממה אבל קראתי את שמך וזימנתי אותך אלי כל יום בפנים.
שחררתי אל היקום את המילים שלי, אל החלל האפל.
ענית והפרת את הדממה, בפעם הראשונה.
💜
Better late than never
אין לי ממש. אם יהיה לי כח אכתובלפני שנתיים. 1 בספטמבר 2022 בשעה 18:57
ברור לי שאני נמשך לנשים פצועות... כי אני נמשך לאנשים פצועים, כי אני פצוע בעצמי.
ברור לי שאני נמשך לנשים משוגעות, כי אני קצת משוגע ומי בכלל רוצה להיות נורמלי משעמם.
ברור לי שהכלוב הוא לא מקום לחפש בו מערכת יחסים בריאה עם אדם מאוזן ואם זאת חזרתי לפה שוב...
אז למה למה למה אני עדיין מתפלא כשעוד מערכת יחסים מתפוצצת לי בפנים בגייזר של חרא חם. 🤷🏼♂️🤦
כמה רע זה היה? הייתי חייב לאיים להתקשר למשטרה כדי שהיא תצא לי מהאוטו ולא תשבור לי אותו בהתקף זעם שלה. זה היה או זה או להרביץ לה💀
נ. ב. לא חושב שהפעם אתמיד פה, בכלוב. אולי זה לטובה�
לפני שנתיים. 30 באוגוסט 2022 בשעה 10:09
כל כך הרבה זמן, כל השנים האלו ומעולם לא היית הראשונה לפנות אלי קודם...
תמיד אני זה שחייב להפר את השתיקה, אני היוזם, המניע.
תמיד את והכבוד הערבי שלך שמונע ממך לקיים חיים נורמלים.
לא יודע... אולי לא צריך לפנות בכלל ולעזוב אותה לנפשה.
לפני שנתיים. 21 באוגוסט 2022 בשעה 16:35
אני חתיכת בן זונה קשוח, עקשן וחדור מטרה...
ארבעה ימים, שלושה לילות עם 2 ילדים לבד בחופשה בצפון ולא התחרפנתי אפילו פעם אחת 😳💪✌️
לפני שנתיים. 20 באוגוסט 2022 בשעה 19:13
"אני צריך ללבוש מכנסיים לזה... זה מרגיש כמו משהו שדורש מכנסיים" זה מה שעבר לי בראש כשקמתי לבצע את מה שפחדתי ממנו כל כך ולפרק להם את הבית.
וכן "אמרנו" שהמשפחה לא מתפרקת אלא משנה מבנה אבל אפילו הילדים לא קנו את זה.
אין ברירה אלא לתפקד, להיות השפוי גם אם זה אומר לקבור את עצמך לזמן מה. יש דברים יותר חשובים מהתאווה שלך לחופש.
לאט, לאט אני מתקדם לכיוון הנכון. יותר אותנטי ומקשיב לעצמי, Fuck what they say.