אבל מה לי ולפלסטין?
תמיד גדלתי כישראלי.
אני למעשה אוהב את ישראל.
זה הבית שלי.
יהודים, מוסלמים, נוצרים, לא מעניין אותי.
בני אדם לפני הכל.
אני בחו"ל במונית בדרך חזרה מפליי מדהים.
בדסם זה לא רק משחק.
זה קהילה, זה משפחה.
וזה תקף לכל מקום בעולם.
באתי לבד, בארץ זרה.
לא דובר את השפה
אבל דובר בדסם
כי זה חלק מנשמתי.
לא הרגשתי לבד.
הם כולם היו כ"כ מדהימים.
הרגשתי שזה כמו בארץ.
קהילה, משפחה, מצאתי שפה משותפת עם כולם. לא הרגשתי זר.
הייתה בחורה קנדית פעם ראשונה שלה בפליי. בדיוק כמוני.
מקועוקעת, סקסית, חריפה.
רואים שהיא בחורה חזקה.
נשמה גבוה.
התלבטתי, ידעתי שישאלו מאיפה אני כי תמיד זה ככה בחול. וזה ממש בסדר וטבעי.
אבל לא ידעתי מה להגיד כשחשבתי עם עצמי.
מה אגיד כאשר ישאלו.
ישראל? פלסטין? גם וגם? להמציא שבכלל אני ממקום אחר?
אנילא אוהב לשקר.
זה לא חלק ממני.
האמת חזקה מהכל.
אני חצי פלסטיני, אבי פלסטיני מוסלמי, אמי ישראלית יהודיה
ואני גאה בזה.
אני אנושי
אני בן אדם.
אז כשהגעתי לפליי
פשוט אמרתי מישראל כי אין לי זין להיכנס למורכבויות
המקומיים קיבלו את זה בסבבה.
כי התקשורת שלהם כמעט ולא משדרת את מה שקורה.
אבל בקנדה המצב שונה, בעולם המערבי רואים את הת מונה המלאה.
ישבנו בפינת עישון של הפליי הבדסמי.
ושאלה מאיפה ליד כולם אמרתי מישראל.
וראיתי והרגשתי שעיקמה פרצוף.
כמה דק אחרי זה הגיעה "העקיצה" או יותר נכון החוסר שתיקה. והיא זרקה לעברי שיפוט.
אמרתי לה אוו... יש לך טעות בבן אדם.
אני ישראלי ופלסטיני.
דמעות החלו לזלוג
בכיתי
לא כי זה היה אישי כלפי.
אלא כי האמת צפה.
מקומית אחת התערבה וניסתה להגן עלי.
ואני אמרתי לה ליד כולם עם דמעות בעיניי.
לא, היא צודקת, היא צודקת הקנדית צודקת.
זה רע מה שקורה שם.
זה רע.
לא היינו צריכים להרחיב
היא הבינה ששנינו באותו הצד של המוסר האנושי.
שנינו רואים את האמת.
את הזוועות והרצח חסר האבחנה.
שעה אחרי זה היא ניגשה אלי ואמרה לי שהיא מתנצלת אם העליבה אותי.
ואני אמרתי לה שלא נעלבתי.
אמרתי לה תודה.
תודה שאת ואנשים כמוך רואים את האמת.
שלא שותקים על העוולות ועל החוסר אנושיות.
הכל יצא מפרורוציה
אני ישראלי.
אני אוהב את ישראל.
ואני אוהב את האנשים בבית שלי.
הרוב טובים.
בקרוב
הקיצוניים יחזרו למקומם.
ואולי בעוד כמה שנים כשהאגו ירגע יהיו כאלו שיהיו מספיק אמיצים וחזקים להגיד סליחה.
סליחה אמיתית על הרג ללא אבחנה של עשרות אלפי ילדים, נשים, וגברים שכל "חטאתם" היה להיות פלסטינים.
הדמעות לא שברו אותי.
הם חיזקו אותי.
סה לא היה אישי כלפי.
המבט שלי פגש את המבט שלה.
שלחנו נשיקה אחד לשניה.
היה ערב נהדר.
פגשתי קהילה מדהימה
מגובשת
הזכיר לי כ"כ את הבית.
הפרצופים היו דומים.
האנשים היו מוכרים מבלי להכיר
בדסם זה בית, משפחה.
בני אדם.
בכל העולם
בכל מקום.
לילט