לפני שנתיים. 9 בספטמבר 2022 בשעה 9:22
רימות על בשרי שנצבע בצבע ברקת לא זרחני
אולי מעט אפור אולי אפרורי
אט אט
אני נע במעגלים מסלולים אליפטיים של אדם ששכח ונזכר בחוסר הודאות שלו, הרימות נעות על בשרי ובזה אני בטוח
משהו חייב להיות מיוחד בכל הריק הזה
ואני אמצא אותו, ובכך, אייחד את עצמי
אולי אני ההיפי אולי האמן המיוסר אולי המניאק שבסוף מצליח ומראה לכולם
ואולי בסוף אני ארצח אותך, זה בטוח יכניס אותי לתוך כותרות העיתון
ויהיה לי שם, לא טוב אבל לפחות שם
אבל כנראה שלא, כי אני בכל זאת אוהב אותך, גם אם בשלהיי ימיי, כשאשכח מי את, או מי אני ומי הייתי, או איזה תואר צירפתי לשמי, שגם ככה יש לו שם שני
מה שבטוח,
שהרימות לא ישכחו אותי